נאומים בני דקה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה על המילים. אני חושבת שכולנו בימים האחרונים מדברים על זה, וחובה על כל אחד מחברי הכנסת להזכיר את זה. כי בימים האחרונים אנחנו שומעים את ראש ממשלת ישראל ואת שר הביטחון, כאשר הם מציגים לציבור את מטרות מבצע שומר החומות – הם ציינו כי צריך להביא שקט לטווח ארוך לאזרחי מדינת ישראל, לחזק כוחות מתונים באזור ולגרוע מחמאס יכולות אסטרטגיות. ואני תוהה אם לא שכחתם משהו או בעצם מישהו, כי כמעט שבע שנים חלפו מאז מבצע צוק איתן; שבע שנים מאז הודעת השבר שניפצה באבחה אחת את שגרת חייהן של המשפחות גולדין ושאול; שבע שנים שבהן הן מביטות בעיניים כלות אל עבר ההנהגה ודורשות להביא את בניהן, הבנים שאנחנו שלחנו לשם; שבע שנים שבהן המשפחות גולדין ושאול לא מוצאות מזור לנפשן, וגם אנחנו. אני מוצאת שזהו צו השעה – להציב דרישה ברורה ותקיפה. ומעל במה זו אני עומדת ומפצירה בעומדים בראש ההנהגה: עלינו לפרוע את החוב המוסרי והמתבקש כלפי אלו שהקריבו את היקר להן מכול. עלינו לדרוש כחלק אינטגרלי את השבת הבנים – הומניטרי תמורת הומניטרי.

בלי להמעיט בהישגי המבצע עד כה, כמה שלא יוסיפו אותם תותחים לרעום, כמה שלא נוסיף להמטיר אש, לנתץ, לשבר, כל עוד לא נדרוש כולנו בתוקף את השבת הבנים, אנחנו מפירים את החוזה הלא-כתוב כלפי בנינו ובנותינו העומדים בחזית ומחרפים נפשם. כל עוד לא נשיבם, אנחנו ממשיכים לרמוס את אותו אמון שבין המדינה לחייליה. אני לא ארפה את ידיי, ויש כאן עוד כמה כאלה, ולא נניח לסוגיה הזאת לשקוע אל תהום הנשייה. תתכבד מדינת ישראל להישיר מבט לאותם הורים דואבים, למשפחות גולדין ושאול, למשפחתו של אברה ולמשפחת א-סייד, להביט בעיניהם, שבאמת כבר טרוטות מאותם מאבקים, למחות את דמעותיהם ולומר בקול צלול: מדינת ישראל לא שכחה אתכם ולא תוסיף להפקיר את בניכם לזר.