כבוד היושב-ראש, חברים יקרים, למה שלא תמחה בכנסת על מה שאמר ירון לונדון, שאל אותי היום ידיד. התלבטתי מה לענות לו. אפילו ביני לבין עצמי לא נתתי לדברי ההבל לתפוס מקום בנפשי. אבל אז חשבתי שאם יש נאום בן דקה, דקה בלבד, אז רצועת זמן קצרה כל כך אני מוכן להקדיש לנושא.
בכל דבר גדול, בכל אירוע גדול, ישנם רעשי רקע קטנים. לצד הכאב העצום, לצד הרצון והחובה לבדוק ליקויים ואחריות ציבורית, אין ספק שעם ישראל נמצא בימים האחרונים בשעותיו היפות. רק מהיומיים האחרונים, עם תחילת ימי השבעה על קורבנות האסון, מגיעים עוד ועוד תיעודים על אנשים שאינם חרדים כלל, אולי אפילו גם לא דתיים, שמגיעים לבתי האבלים, מחבקים ומתקבלים בחום ואהבה. נכון, לצערנו אנחנו אגודים בצרה, אבל עדיין זו מעלה גדולה. מחובתנו להבליט את היכולת האנושית והחברתית שלנו. מותר לנו לומר לעצמנו: כן, אנחנו יודעים להתנהג כמו גדולים. תודה רבה.
141 מילים של אליהו ברוכי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
אליהו ברוכי · יהדות התורה