קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ברור שחברי הכנסת במדינת ישראל לא קראו את הדוח האחרון של ה-Human Rights Watch. אני לא רוצה לדבר על כל מה שקורה במזרח ירושלים, אני רוצה לדבר ספציפית על מה שקורה עם 28 המשפחות שאמורות עכשיו לעבור שוב טיהור אתני במקום שלישראל אסור שתהיה בכלל שם נוכחות. זה שטח כבוש לפי החוק הבין-לאומי. יש שם – גם המדינה וגם העירייה, מוסדותיה השונים של המדינה, מעורבים שם בהמון פשעים נגד החוק הבין-לאומי. אבל יש גם דבר שאני חושב שאולי עליו אפשר לבנות הסכמה. אני מבין שבמקרה הספציפי הזה מגיעים כל מיני אנשים – עמותות של המתנחלים שטוענות שיש להן את ניירות הטאבו, ובשביל זה צריך לפנות את המשפחות הערביות הפלסטיניות מאיפה שהן חיות כבר עשרות שנים. את הטיעון הזה אני יכול לקבל במקרה שהוא יתפוס לגבי כולם: האנשים האלה ספציפית, בשייח' ג'ראח, מקורם ב-48', פליטים מלוד, רמלה, יפו, חיפה. אני אפילו יכול ללכת על זה מעבר למשפחות האלה של שייח' ג'ראח. אם מדינת ישראל באמת מוכנה להתמודד עם זה שהיא גנבה את הרכוש של הפלסטינים ב-48', ומי שיש לו את ניירות הטאבו יכול לחזור לנכסים שלו, אנחנו מקבלים את זה כתנאי ראשוני לפתרון הסכסוך. זה רעיון מצוין מבחינתנו.
הבעיה שגם פה העניין הוא גזעני. יהודים שיש להם מסמכים מזויפים, לא יודע מאיפה, יכולים לטעון את הטיעון הזה; אותם אנשים שחיים בבתים שלהם עכשיו לפי חוזים עם ממלכת ירדן ואונר"א לא יכולים לטעון את אותו טיעון לגבי ניירות הטאבו שיש להם בידיים. אם העניין הוא שמי שיש לו ניירות טאבו חוזר לרכוש הפרטי שלו, הדבר הזה מקובל עלינו. הלוואי שמדינת ישראל תקבל את זה.
257 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.