קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב. גברתי היושבת בראש, אדוני השר, קודם כול, כל פעם שאני עולה לפה, חוץ מההודעות שאני מקבל מאנשים שאני מאוד אוהב, אני חושב בסוף איך הילדים שלי יסתכלו עליי ועל התקופה שהיינו פה. אז אני רוצה לומר שההתנהגות הזאת היא משני הצדדים, אבל חייבת להיעלם מהשיח של המקום הזה, כי זה יורד הלאה. וכשאנחנו מתנהלים בצורה הזאת, אז אנשים חושבים שזה לגיטימי לצעוק על אנשים או לריב עם אנשים בצורה הזאת. תגידו מה שאתם רוצים, את הדברים הכי נוקבים, איך שבא לכם תדברו - -
- - אבל תנסו לחשוב רגע שיש עוד דורות שמסתכלים על הבית הזה ואומרים: ואללה, אם הם מתנהגים ככה ואלה הנבחרים שלנו, אז מי אנחנו בכלל? אני רואה את זה מגני ילדים ועולה למעלה.
אבל לא בשביל זה באתי. פשוט זה קצת ערער אותי. אז זהו.
אבל אני דווקא אדבר על הגיבורים השקופים, שהחוק הבא ידבר עליהם. אבל אני באמת רוצה לומר שזה המעט שאפשר לעשות עבור אלו שהמדינה שלחה, ועשו את הדברים הכי מסובכים, וראו את הדברים הכי קשים, ונתנו את הדברים ואת הנפש שלהם עבור הגנת המדינה. ועל זה אנחנו באמת צריכים להגיד לכם בכל יום תודה. המדינה צריכה להתגייס 100% מאחורי אותם גיבורים שאנחנו רואים פה כל יום בוועדות, ולא רואים את רובם. היא צריכה באמת לעשות הכול להתעסק בכם.
אני חושב שהחוק שעבר היום הוא חוק ביזיוני, שאסור היה שיעבור במדינת ישראל. אני חושב שהיה צריך לשמוע לדברי הרמטכ"ל. אני חושב שצורכי צה"ל צריכים להיות מעל כל שיקול פוליטי במדינת ישראל. וכרגע צורכי הצבא הם ברורים: חסרים לוחמים בצה"ל. הצבא עובד קשה מדי, פרוס יותר מדי, צריך את העזרה של כל מי שיכול להתגייס. ולכן, ברגעים האלה, כמו שעכשיו העבירו חוק שפוטר לתקופה מסוימת עריקים חרדים, הייתי מצפה שיעבירו חוק שלפחות מגייס לתקופת חירום עריקים חרדים. כי אין לנו דרך אחרת ואין לנו צבא אחר ואין לנו מדינה אחרת, ואנחנו צריכים לעשות הכול בשביל להתגייס ולשמור על המדינה היחידה שיש לנו בעולם. אין לנו עוד. אין לנו יותר מזה. לא תהיה לנו גם מדינה אחרת. זו המדינה שלנו, ואין מה לעשות, צריכים להתגייס בשביל לשמור עליה.
אני מנצל את שתי הדקות האחרונות שנשארו לי בשביל לומר: הולכים להיות לנו עוד יומיים לא פשוטים במקום הזה, ואנחנו יכולים להחליט איך אנחנו הולכים להעביר אותם – או שנעביר אותם במלחמות של יהודים או שננסה לעשות פה דברים יעילים לטובת עם ישראל. זאת ממש הבחירה שלנו.
מיקי, אני רוצה להגיד לך, שמעתי את הדברים שלך ואני מזדהה איתך, ואני יודע שזה לא סתם נאמר פה בשביל להגיד, ואני חושב שגיבור כמוך צריך לקבל את הכבוד שלו, באמת, מכל הלב. אני יודע כמה זה כואב לך, אמיתי, ואני מקווה שתשמע יותר את הדברים האלה, כי מה שקורה פה הוא באמת מעבר למה שאנחנו צריכים לעבור. אבל נעבור את זה, בשביל עם ישראל נעבור את זה. זה התפקיד שלנו, זה חלק מהעבודה. אבל באמת, יושבים פה גיבורים, ומיקי לוי הוא אחד הגיבורים האלה. לא כולם יודעים, אבל בזמן שהיה מפקד מחוז ירושלים, אחרי פיגוע קשה שהוא טיפל בו, אחרי אני לא יודע כמה פיגועים שהיו באותו חודש, קיבל אירוע לבבי תוך כדי הפינוי והטיפול, ועדיין לא זז משם עד שלא פינה את כולם. אז צריכים לזכור גם את הדברים האלה. ויושבים פה באמת אנשים שנתנו את כל-כולם למען מדינת ישראל. אז גם אם לא מסכימים, ויש הרבה אי-הסכמות פה, וגם אם חושבים שעושים פה דברים הפוכים לגמרי מהדעות שלנו, צריכים לזכור שבסוף, איך שאנחנו מדברים פה ואיך שאנחנו מתנהגים פה, זה יורד הלאה.
אני מנצל 30 שניות להגיד גם למירב בן ארי, ששומעת אותי, כי היא עוברת דברים. מירב, אני מנצל 30 שניות, 30 שניות בשבילך, שאת עוברת פה דברים לא פשוטים. אבל לא הייתה מרכזת אופוזיציה – מרכזת אופוזיציה זו מילה קטנה מאוד – מנהיגה, מנהיגה שעברה את מה שהיא עברה ובלמה בגופה מה שהיא בלמה למען מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לך מפה – לא מספיק אומרים לך את זה, אני יודע שלא מספיק, ואני רואה מה את עוברת, אז זה בשמי, כי אני אוהב אותך מאוד, אבל בשם כולנו, תודה רבה.
657 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.