קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שקרן. אתה שקרן. אמרת "אל תגידו קדיש".
מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש? מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש? אפס. מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש? מי אתה? תתבייש, תתבייש. כלומניק אחד, אפס, מכונת רעל. מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש?
מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש? כלומניק שכמוך. כלומניק. מכונת רעל. מכונת רעל.
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אני, כמו האחרים, לא שמעתי שמישהו אומר "בוגד" לראש הממשלה, חס וחלילה. הוא יריב פוליטי. תורידו בבקשה את המצלמות ותראו. בדקתי עם חבריי, לא היה כדבר הזה.
לא היה כדבר הזה. עכשיו אני אגיד עוד משהו. כן צעקנו "בושה", כן צעקנו "לך", כן דפקנו על השולחנות. את המילה הנוראית הזו לא אמרנו.
לעומת זאת, יש שר בממשלת ישראל הנוכחית שבהיותו חבר כנסת בממשלה הקודמת קרא לראש הממשלה "נבל", "נבל", "נפתלי בנט, לך", לראש הממשלה – זה האיש שהוא מכונת הרעל. אני לא מזכיר את שמו.
יש לי רשימה ארוכה של מה הוא דיבר על המילואימניקים, על הטייס, על אלה שבבלפור, על אלה שברחוב עזה. אבל זה האיש. זה הראי. זו הצורה של הליכוד.
הממשלה הזאת, גברתי, הפקירה את משרתי המילואים. 100,000 משפחות שמתמודדות עם המחיר הכבד של המלחמה הזו. היום הממשלה הזו העבירה את החוק הכי בזוי, הכי בזוי, שמבדיל בין דם לדם; חוק שמשחרר ממעצר את בחורי הישיבה, אבל כן עוצר משתמט אחר – ואני נגד משתמטים באשר הם, אם מהציונות הדתית או מתל אביב או מהר חברון, מכל מקום אחר. מישיבות ירושלים ובני ברק אסור לעצור אותם. איזה ביזיון. איזו בושה. אתם מבדילים בין דם לדם. רק סוג של דם אחד ספוג באדמת ארץ ישראל. אלה שהדם שלהם ספוג נתנו לנו את החיים בארץ הזו.
וחברים של מי אתם? של שתי מפלגות של משתמטים? ראש מפלגה אומר שהוא גאה בשלושת הנכדים שלו שלא עושים צבא, וכשגולדקנופ יושב פה, אני שואל אותו: ב-03:00 יש אורות בחוץ – אתה יודע מה האורות האלה, גולדקנופ? אלה אורות המבשרים שמחכים לאור ראשון כדי לדפוק בדלת ולבשר למשפחה את הנורא מכול. אלה האורות האלה.
היום העברתם חוק שהוא ביזיון למדינה הזו, לעם הזה. ידעו אנשי המילואים, ידעו אנשי הסדיר, שהממשלה הזו הפקירה אתכם, כולם, חוץ מכמה צדיקים שהצביעו נגד, וחוץ מכמה כאלה שלא היו כי התביישו. גם ראש הממשלה ברח. הוא הבין שההצבעה הזו היא לא טובה בשבילו. הוא פשוט ברח. בושה וחרפה לעם הזה שככה אתם מתייחסים אליו, מבדילים בין דם לדם. המילואימניקים יכולים לעשות 400, 500 – הבן שלי שירת 402 יום, מחזיק צו 8 ל-90 יום נוספים, ולמרות שאומרים לו: אתה לא תלך – הוא ילך, כי אין מישהו אחר למלא את השורות. 100,000 משפחות של מילואימניקים מתוך – אני לא רוצה להגיד כמה, כדי לא לגלות. 100,000 משפחות מתמודדות עם המחיר הכבד של המלחמה הזו. סקר שנעשה על ידי נשות המילואימניקים – לא אני, לא איזה מדגם אקראי: 48.5% מדווחים על תסמיני פוסט-טראומה, 46% – על חרדה, ויותר מ-30% נקלעו למצוקה כלכלית. מצוקה כלכלית של משפחות של מילואימניקים. אבל המחיר לא נעצר שם. מצב הילדים הוא עוד יותר חמור. אני רואה את זה אצל הנכדים שלי. מעל 80% מהמשפחות מדווחות על מצוקה מוגברת של ילדיהן: חרדה, קשיי נשימה ופרדה, והתנהגויות חמורות, כולל התנהגות אלימה.
בזמן שהם קורסים תחת הנטל, הממשלה הזו ממשיכה לדאוג למשתמטים. זו לא הנהגה, זו הפקרה. זה הבדל בין דם לדם; הבדל בין הגיבורים שיוצאים לקרב, שיוצאים להגן על המדינה הזו, לעומת המשתמטים, "נמות ולא נתגייס". ואללה, שר אחד לשעבר מש"ס הדהים אותי ברשת ב' בתגובה שלו. שאלו אותו: מה דעתך על "נמות ולא נתגייס"? וזה שר שהתגייס, ממפלגה שלא מתגייסים שם. אני לא רוצה לחזור על מה שהוא אמר. נראה לי שקצת קשה מדי.
הסופר דב אלבוים, חרדי לשעבר, בוגר ישיבת חברון, כותב היום מילים קשות ביותר: "יזכור אלוהים את שפלות הרבנים, רבני הקהילות, האדמו"רים, ראשי הישיבות וראשי הכוללים, שהפנו את עורפם, סגרו את ליבם ומילאו את כיסיהם בדמים. יזכור אלוהים את שחץ דבריהם, פלגנותם ותועבת השתמטותם מעזרת אחיהם ואחיותיהם הגיבורים, שמסרו נפשם על קדושת השם, על משמר החיים. יזכור אותם אלוהים, את הפוליטיקאים, את העסקנים והמאעכרים הקטנים עם הגדולים, שספסרו בדם נקיים עבור כבוד, כוח ושלמונים. יזכור לדיראון עולם בתולדות העם והמולדת. למשל ולשנינה בלב ישראל יהיו חתומים לדור ודור ולנצח-נצחים". את הדברים האלה כתב הסופר דב אלבוים, חרדי לשעבר, בוגר ישיבת חברון. מילים קשות ביותר. אין ברירה אלא להגיד אותן ביום קשה זה. דם אחינו, בנותינו, ילדינו, נכדינו, הורינו, זועק לנו מן האדמה. תודה.
710 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.