קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, גברתי היושבת בראש. אי-אפשר לדבר על החוק הזה בלי להתייחס למה שקרה פה. ואללה, מירב בן ארי, רק רציתי להגיד לך תודה. היו פה לחץ וצעקות, ואת ניהלת את האירוע הזה בצורה מקצועית וחכמה, כמו שאת עושה כבר כל כך הרבה שנים. אז תודה רבה על ההובלה, הזדמנות להגיד לך, את אלופה, פשוט אלופה.
קודם כול, אני רוצה להתנצל, אני רוצה להתנצל בפני האנשים שישבו ביציע. ישבו הלומי קרב ביציע בזמן האירוע הזה ונאלצו לצפות בהצבעה שפשוט מפרידה, מפרידה בחוק, על פי חוק, בין אנשים בישראל – יהיה חוק נפרד לאנשים חילונים, יהיה חוק נפרד לאנשים חרדים. תארו לכם שהיה חוק נפרד לשחורים ולבנים, תארו לכם שהיה חוק נפרד לגברים ונשים, זה היה נשמע למישהו הגיוני? למה זה הגיוני שיש חוק במדינה הזאת, שאמורה להיות דמוקרטית – אמורה – חוק נפרד לחרדים ולחילונים? אני באמת לא מצליחה להכיל, המוח שלי לא מצליח להכיל את האירוע הזה. ויושבים פה הלומי קרב וצריכים לראות את זה; הלומי קרב, שבזכותם כולנו פה, יכולים להתווכח ולריב ולצעוק. ולידם ישבו נשות המילואימניקים, שבזכות ההקרבה שלהן ושל הבעלים שלהן ובני הזוג שלהן, גם בזכותם אנחנו כאן. אבל אוי ואבוי, הן העזו להרים דף עם מספר ימי המילואים שהבעלים שלהן עשו – והן הוצאו. הן לא רק הוצאו מהיציע, אלא הוציאו אותן מהכנסת. ואותי מעניין לדעת של מי הייתה ההוראה להוציא את נשות המילואימניקים מהכנסת. מי נתן את ההוראה הזאת? מישהו יכול לענות על זה? באמת.
אנחנו עוד נברר את זה. יושב-ראש הכנסת, אולי, נברר. אני לא רוצה להגיד סתם. אבל זה יתברר, ואנחנו נברר את זה ונפיץ את זה ונפרסם את זה. לא הגיוני. זה כאילו אנחנו חיים פה בכנסת בעולם הפוך, הפוך. מגיעים אנשי מקצוע, מגיעים מילואימניקים לוועדות חוץ וביטחון – זורקים אותם. מגיע מרדכי דוד – מקבלים אותו כאילו הוא מלך. הכנסת הזאת הפכה להיות עולם הפוך, נמוך ומזעזע. אי-אפשר בכלל להבין את האירוע הזה. ובסוף, מי שישלם את המחיר הזה זה לא המפלגות החרדיות או הדתיות. יש לי טענות אליהם – יש לי טענות אליהם שהם לא מוכנים לבוא ולהתגייס בשעתה הקשה של מדינת ישראל, להתגייס למאמץ הלאומי ולתת כתף. אין להם בעיה עם זה שמשפחות מתפרקות פתאום, אין להם בעיה עם זה שילדים סובלים, אין להם בעיה עם זה שכולם קורסים. הם לא מוכנים לשמוע להתרעות של אף אחד.
דיברתי על הלומי הקרב, ואני רואה את נד, ביציאה, ואת אבא של נד. אני רוצה להגיד לכם שרגעי הנחת היחידים שיש לי בשבועות האחרונים – אני אבכה, אתה הורג אותי. הוא מחבק את נד. רגעי הנחת היחידים שיש לי בשבועות האחרונים במשכן הזה, עם כל הכעס, זה לצאת לרגע למרפסת, לעשן סיגריה, ללטף ולחבק את נד - -
- - את צ'ייסר ואת ריף, לקשקש קצת עם ההורים שלהם, ולראות כמה הכלבים האלה הם משענת, וכמה החיבור הזה בין בעלי החיים לבני האדם הוא חשוב ומשמעותי. תודה שאתם באים איתם ונותנים לי כמה דקות של חסד במקום הקשוח הזה. באמת, תודה. נד, אתה כלב משהו. סיפרתי לך שמרוב שנישקתי את נד ושמתי עליו אודם, אבא שלו חשב שהוא נפצע? כי נישקתי אותו יותר מדי והשארתי עליו סימנים של אודם. הוא פחד, הוא חשב בהתחלה שזה דם, עד שפתאום הוא קלט שזאת אני מנשקת את הכלבים.
יצאתי קצת מריכוז, אני אחזור. בעלי חיים מוציאים אותי מריכוז תמיד. אני אחזור להצעת החוק הזאת. בסוף זה עוד חוק מושחת. אני לא אתעלם מכך שיכול להיות שהיו בו גם כוונות טובות, אבל מה שיצא זאת שחיתות אחת גדולה. הרי באים לכאן ומציגים את זה את זה כאילו רוצים ליישב את הנגב, אבל לא ראיתי פה מילה אחת שמדברת על הנגב. זה – 1. 2. אם תשאלו את כל ראשי הערים בנגב, יגידו לכם: במקום לבנות עוד ועוד יישובים, בואו תשקיעו בערים הקיימות. תשקיעו בבאר שבע, בירוחם, בדימונה, בנתיבות ובכל הערים האלה, שזקוקות להשקעות ולכספים נוספים, לציבור שיבוא ולמשפחות צעירות שיגיעו מכל הקשת המגוונת של מדינת ישראל. אבל במקום זה אנחנו הולכים ומשקיעים בעוד יישוב ועוד יישוב ועוד יישוב ועוד יישוב. אני לא תומכת באג'נדה הזאת. אני חושבת שצריך להשקיע בערים שנמצאות בנגב ולהגדיל אותן.
אני רוצה להזכיר לכם, 41% מתושבי הנגב אינם יהודים. אנחנו משוועים לעוד אנשים שיגיעו, אנחנו רוצים שיגיעו, אנחנו ממש צריכים שיתמכו בנגב, בכל ההיבטים. אבל החוק הזה בטח ובטח לא בא. החוק הזה הוא עוד ג'ובים, עוד כספים, עוד השקעות עם איזו אג'נדה שלא להשתלט – שהבדואים לא ישתלטו על אדמות הנגב. איזושהי הסתה שממשיכה.
אני רוצה להזכיר לכולם, בטח שיש אתגרים בנגב עם החברה הבדואית, אבל כל ההסתה הזאת – החברה הבדואית יושבת על 5% משטחי הנגב, אוקיי? זאת לא השתלטות. צריך סדר, צריך להסדיר את תביעת הבעלות על הקרקעות, צריך להשקיע בחינוך, בתעסוקה, בתשתיות. אני חוזרת על זה פה שוב ושוב. העתיד של הנגב תלוי ביחסים בין האזרחים היהודים לבין שכנינו הבדואים, ושום דבר שיסית, יפוצץ ויהרוס בתים – שום הריסת בתים לא תורמת לביטחון הזה ולא תורמת למערכת היחסים הזאת.
דוח ריפמן, שהשר עובד מולו, קובע חד-משמעית – דוח ריפמן קובע שהריסת הבתים בלי לתת פתרון יעיל וארוך טווח רק מוסיפה שמן למדורה, רק פוגעת בביטחון שלנו. אבל כל אחד פה עם איזושהי אג'נדה מאוד מאוד צרה, מסתכל מהחור של הגרוש, לא מסתכל בראייה הוליסטית על הנגב. אף אחד לא עושה את זה בממשלה הזאת.
בעזרת השם, הממשלה הבאה שאנחנו נקים תסתכל על הנגב בצורה רחבה, מלמעלה, ותיתן מענה לשלל האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם בנגב. זה לא הגיע מממשלות הימין משנת 77', שלא ראו את הנגב, ואני מקווה שזה יגיע בממשלה הבאה. תודה.
874 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.