הכישלון המתמשך במאבק בפשיעה ובאירועי הרצח בחברה הערבית

תודה רבה, מכובדי היושב בראש. תחילה נרצה לברך את משפחתו של חבר הכנסת לשעבר עבד-אלוהאב דראושה, אבו בסל, כל הבאים, אהלן וסהלן פיכום.

השר אמסלם, במדינה מתוקנת, או לומר במדינה נורמלית, לא היינו צריכים לראות את שרשרת האירועים שפקדו את מדינת ישראל בשנים האחרונות כדי שראש ממשלה ייקח אחריות וילך הביתה, או שר ספציפי ייקח אחריות וילך הביתה, אבל זה כנראה קורה במדינה מתוקנת, במדינה נורמלית.

מדינת ישראל במובן הזה, היושב-ראש, היא לא מתוקנת ולא נורמלית. גודל האירועים שפקדו את המדינה במשמרת של הממשלה האחרונה – לא רוצה לדבר על אותו אדם שמושל, עוד מעט כמעט 20 שנה – לא רק ששולחים ראש ממשלה או ממשלה הביתה מרצון. בלי ועדת חקירה ממלכתית, בלי ביקורת ציבורית, בלי שמישהו יקרא לו להתפטר, הוא לבד היה הולך הביתה עם ממשלתו כי במשמרת שלו קרו דברים איומים. אבל פה במדינת ישראל קורים דברים איומים ואף אחד לא לוקח אחריות – לא ראש הממשלה שמינה שר לביזיון לאומי, וברוב בושה קוראים לו השר לביטחון לאומי, שר שממונה על הביטחון האישי של האזרח, גם היהודי וגם הערבי.

הפשע במדינת ישראל הגיע לממדים שחצו את כל השיאים של כל הזמנים, והשר לביזיון לאומי עדיין מחייך, וראש הממשלה שמינה אותו עדיין מחייך, כלומר יש פה משהו לא נורמלי, יש פה משהו לא תקין, יש פה תפיסה שמסתכלת על האזרחים כמובן מאליו, כעדר. איך אפשר להסביר שמי שממונה על ביטחונם האישי של אזרחי המדינה, אמסלם, קם כל יום או לרצח או לפיצוץ של רכב – לא משנה אם ביישוב ערבי או יהודי, כי זה מתחיל להיות גם ביישובים יהודיים – ומנהל עסקים כרגיל? אז אתה יכול להגיד לי שאנחנו במדינה מתוקנת? אנחנו במדינה נורמלית? אני לא רואה את זה.