כבוד היושב-ראש, כבוד השר, 153 נרצחים מהתחלת השנה. זה לא חזות הכול. פעם רצח לא עניין אף אחד – את זה לא אני אמרתי, מי שאמר את זה זה המפכ"ל – אבל רצח של אדם זה אימא שאיבדה את הבן, אישה שאיבדה את בעלה, ילד שנהיה יתום, אז זה חזות הכול. ותפקידכם אתם כממשלה להגן על אותם אזרחים. נכון שהם ערבים ולא מעניינים אף אחד. ערבי הרג ערבי – פחות ערבי. אבל הם אזרחי מדינת ישראל, ואתם כממשלה אחראים על ביטחונם. ואני אומר לך, כשאתה מדבר על 153 נרצחים בשנה, אני לא מזכיר את הפצועים, הנכים, אנשים ששוכבים בשיקום חודשים עד שיוצאים מהשיקום.
דיברו על כלכלה. מדינת ישראל מפסידה 23 מיליארד שקל, אבל אני לא מסתכל על ה-23 מיליארד שקל, אני מסתכל על אבא שאיבד את הבן שלו, על זה אני מסתכל, זה מה שמעניין אותי, ולא מעניין אותי אם הוא מרהט או מתל אביב או מפתח תקווה או מכפר קאסם, ואותך לא צריך לעניין ואת השר – שאתה יודע, ואני בטוח שאתה יודע, שהוא כישלון אחד גדול, שהוא יושב שם ומנצל את המשרד הזה.
להגיד לך, כל הממשלה הזאת צריכה להתבייש, מראש הממשלה עד אחרון השרים, על מה שקורה בחברה הערבית. החברה הערבית היא חלק ממדינת ישראל, תרצה או לא תרצה. הם לא יתאדו, ומי שחושב שהם יתאדו, הוא טועה בגדול. הם לא יתאדו ולא ייעלמו, ולכן המדינה מחויבת לתת להם את הביטחון, את היכולת לחיות, את האפשרות לאימא לשלוח את הבן שלה לגן, בלי לחשוש; האישה שיושבת בבית, שתדע שבעלה חוזר, לא יבואו לרצוח אותו; ולא קבלן, בגלל שהוא לא משלם פרוטקשן, באים אליו הביתה, יורים בו והורגים אותו, ואצלו האורח, לא מעניין אף אחד, גם את האורח הורגים.
לכן אני אומר לכם, אתם צריכים להתבייש כממשלה, ועדיף שהבחירות יהיו מחר וניפטר מהכישלון הזה שיושב במשרד לביטחון פנים.
290 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.