אדוני היושב-ראש, השר, חבריי וחברותיי, אנחנו מציעים להביע אי-אמון בממשלה בעקבות שרשרת החקיקה, ולמעשה עמדת המוצא כפי שהיא באה לידי ביטוי בעניין מה שמכונה "כבודה של תורה". למעשה, זה תעלול פוליטי שלא ברור לי עד הסוף איך הוא משרת ואת מי, מתוך הנחה שיש כאן על פניו היתממות. מה הקשר בין אמירה עקרונית על כבודה של תורה ועל חשיבות הלימוד – שעל עצם הלימוד אין ויכוח, אבל ברור שמדובר פה בתופינים וכופתאות שמתחבאות בהמשך הדרך ורק שוכחים לחבר אותם.
אני מזכיר שוב ושוב את תיאודור הרצל, היהודי שהיום היו אומרים לו "המתבולל", "הרפורמיסט", "הלא-יהודי", "האנטי-ציוני", ההוא שהמציא את הציונות, בקיצור. אני לא מוכן לאמירה הזו שיהודים חרדים הם לא יהודים רק מפני שהם התנגדו למדינה היהודית. גם החרדים הם יהודים טובים, גם הם כשרים. אבל לא הם ולא אתה, אדוני אמסלם, ולא אף אחד אחר - -
- - לא יטיף לתיאודור הרצל, לז'בוטינסקי, לבן-גוריון, לכל מי שאינו יהודי חרדי, על רמת היהדות שלו. היהדות היא שילוב של דת, לאום, עם. אנחנו מיוחדים, איננו כמו כל העמים, ובפרט בשאלה במה מתבטאת היהדות.
אז החרדים, אחינו ושכנינו, הם יהודים. שדיר באלכ יחשבו הם ועושי טובתם כאן בבית הזה לגרום למיליוני אזרחים ישראלים – יהודים כפי שהם מבינים וכפי שהם חיים – להרגיש שהבית הזה, המדינה הזו, אינה מדינה שמבטאת את מלוא העוצמה של האחריות כפי שהם רואים להיסטוריה ולעתיד של העם היהודי. יהודים טובים לא נותנים ציונים ליהודים אחרים. ובאשר לעניין עצמו, ברור שישנם כאן יהודים דתיים לאומיים ציונים שמראים שאפשר ללמוד תורה וגם להתגייס.
ולכן הפתרון היחיד שיהיה – ואני מקווה מאוד שהממשלה הבאה תצליח לעשות את זה – כולנו משרתים. יחידי סגולה – ספורטאים כתלמידי חכמים – יהיו פטורים. תודה רבה.
272 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.