הכישלון המתמשך במאבק בפשיעה ובאירועי הרצח בחברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, האורחים פה ביציע, את המילים המצמררות שאקריא אמר השבוע ירדן ביבס בריאיון לערוץ 13:

כל לילה, אם אני בחוץ, אני מחפש את הכוכבים, מוסר להם שאני אוהב אותם. אני יודע שאין לי בעלות על הכוכבים, אבל מבחינתי, כשאני מסתכל על השמיים, אלו הכוכבים שלי, שלושה כוכבים אחד ליד השני. כשכל היום אני מרגיש גמור, אז אם רגע אחד בערב אני יודע מה אני מחפש, זה נותן לי רגע של רוגע, כאילו לשנייה אני מרגיש שהם פה.

מה אומרים לאבא שאיבד את כל עולמו – את אשתו, את ילדיו, את חירותו? איך אנחנו מביטים לו בעיניים? באיזו זכות? אם היינו באמת רוצים להסתכל בעיניים של כל מי שאיבד את היקר לו מכול מאז 7 באוקטובר, סדר-היום של הכנסת היה צריך להיות שונה לחלוטין. כל יושבי הבית הזה ללא יוצא מן הכלל היו צריכים לעבוד שבעה ימים בשבוע למען מטרה אחת: הבראת והצמחת החברה הישראלית, למען המפונים, למען תושבי הצפון, למען הפצועים, למען הכלכלה, למען החינוך.

אבל לא. כל מה שעוסקת הקואליציה הזאת הוא השתמטות והתחמקות מאחריות. אל תספרו לנו על לימוד תורה כערך עליון. כשאתם מעגנים בחוק את ההשתמטות, אתם לא מעודדים לימוד, אתם מעודדים הפקרה. מדברים פה הרבה על תורה לשמה, ממש כערך נעלה; תורה שנעשית מתוך מוטיבציה פנימית טהורה, לשם עצמה, לא על מנת לקבל פרס או איזושהי תוצאה. אבל מה קורה כאן, בחוקי ההשתמטות שאתם מקדמים? ממש ההפך הגמור. אתם הפכתם את לימוד התורה למקלט משפטי ממש, שהופך למסלול עוקף חובה אזרחית, שמתוגמל בתקציבים ופטורים. למרבה הצער, לימוד התורה הופך לכלי פוליטי. היכן האחריות, הערבות ההדדית, ערכים יהודיים שאנחנו נושאים כולנו בגאווה? היכן הם? איך הפכתם, חברי הקואליציה הציונים, למכשירי השתמטות? כיצד נביט בעיניהם של הלוחמים? כיצד נהיה ראויים לקורבן הגדול שהקריבו רבים?

הממשלה הזאת כשלה. היא כשלה בניהול המלחמה, היא כשלה בשמירה על החטופים והיא כשלה בבניית חברה צודקת. ממשלה שמעדיפה להחזיק את השלטון באמצעות החרגת חלקים שלמים מהציבור מהחובה הבסיסית ביותר, ממשלה כזאת לא ראויה לאמון.

הציבור הישראלי המשרת, העובד, המשלם, סיים לשאת על גבו את ממשלת ההשתמטות. הגיע הזמן שהממשלה תחזיר את הערבות ההדדית, שתכונן כאן הסכם חדש. העם הזה ראוי ליותר. תודה רבה.