אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לעשות לכם שיעור קטן בהיסטוריה ולחזור לשנת 1955. ב-1955 מצרים סוגרת את מצרי טיראן. מדינת ישראל, מדינה צעירה בת שבע; כמה חודשים אחר כך, כשהמדינה בסך הכול בת שמונה, בלי 35-F, בלי כל היכולות שיש לנו היום, בלי סייבר, בלי לוויינים – מחליטה לצאת למבצע קדש ולשחרר את חצי האי סיני כדי לפתוח את נתיבי השיט לאילת, כי המצרים חסמו אז את נתיבי השיט לאילת. מדינה בת שמונה בסך הכול, לחץ בין-לאומי כבד, כאילו, אנחנו - - -
לחץ בין-לאומי כבד על ישראל לסגת.
דוד בן-גוריון וגולדה מאיר אז, מה שנקרא, נלחמים כדי שגם כשתהיה נסיגה, היא תשאיר את נתיבי השיט לאילת פתוחים מתוך הבנה שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שיסגרו לה נתיב שיט. ההישג המדיני הזה מחזיק עשר שנים. אנחנו מגיעים ל-1967 – שוב, המצרים סוגרים את מצרי טיראן, אחת הסיבות לפרוץ מלחמת ששת הימים, משחררים את יהודה ושומרון – אבל גם פותחים שוב את נתיבי השיט לאילת, שמאז היו פתוחים, פתוחים. עד מתי? עד ממשלת 7 באוקטובר. אחרי 7 באוקטובר מחליטים התימנים, החות'ים, לסגור את באב אל-מנדב, שבעצם דרכו נתיב השיט לתוך ים סוף ולאילת.
ובעצם סוגרים את נתיבי השיט לאילת. נמל אילת דה פקטו סגור מאז, לא יכול לקבל אוניות. זאת הפעם הראשונה. אני איש חיל הים, והמשימה הראשונה שאנחנו תמיד לומדים: שמירת נתיבי השיט פתוחים. מדינת ישראל לא עומדת במשימה. קרוב לשלוש שנים, אדוני השר, אתה שומע? שלוש שנים נתיבי השיט לישראל חסומים. זה לא מעניין אתכם. חוץ מהאיומים של שר הביטחון כמה הוא יעשה לחות'ים, והוא יפגע בחות'ים, והוא יהרוג את החות'ים – נתיבי השיט סגורים. זה שיא השיאים.
הנמל סגור. הנמל היום, בקומבינה, אוניות סיניות מפליגות לעקבה, פורקות שם את הסחורה – ואז מפליגה אונייה קטנה מעקבה כדי לפרוק סחורה בנמל אילת, להשאיר איזה שהוא turn over בנמל. אבל אני אומר לעצמי: טוב, אולי עכשיו מתנהל משא ומתן על פתיחת מצרי הורמוז, כן? החות'ים זה הפרוקסי של האיראנים. הדבר לא מוזכר שם אפילו. ראש ממשלת ישראל לא עומד אפילו ודורש את זה כדרישה פומבית. מדברים על מה ישראל לא תוכל לעשות בלבנון כשתוקפים אותה, וראש הממשלה שלנו אפילו לא דורש לפתוח את באב אל-מנדב ואת נתיבי השיט לאילת. זאת הדוגמה הכי טובה לאוזלת היד של הממשלה הזאת, לא רק הביטחונית, אלא גם המדינית. והימים האלה, זה 7 באוקטובר המדיני של הממשלה הזאת.
375 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.