קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם. אמש היה אירוע, היה כנס, מין כנס תמיכה לטובת תושבי הצפון, שהכותרת שלו הייתה: הצפון לא לבד. והכנס – העצרת הזו התקיימה בקשתות, בקשתות בשער הנגב, באותו מקום שכל שבת, מוצאי שבת, נהגנו להגיע לשם ולזעוק את זעקתנו בעניין השבת החטופים.
ואני חייבת לומר לכם, זו הייתה הפעם הראשונה שאני חוזרת, לאחר שחזרו החטופים והחטופות שלנו, לאותו מתחם שבו בעצם היינו מתכנסים. ואני ראיתי את חלוקי הנחל הצהובים – מי שראה, מי שהיה שם – יש הרבה חלוקי נחל, וכל אחד שהיה מגיע לעצרת לחטופים היה רושם: שתחזרו בשלום, אוהבים, מחכים, תומכים. אז חלוקי הנחל עדיין פרוסים שם כעדות למה שהיה, אבל לצידם הייתה במה, הייתה במה של תקווה. וחרף העובדה שכשהגעתי היו לי ממש פרכוסים בלב, כבוד היושב-ראש – בצד ראיתי את לישי לביא מירן, וראיתי את אימא של יוגב, זיכרונו לברכה, שנרצח בנירים, וראיתי המון המון אנשי צפון, אנשים מהצפון ואנשים מהדרום, ומשהו אחר הבזיק לי במוח. הסתכלתי מהצד ואמרתי: קורה כאן משהו. משהו הרבה יותר גדול ממה שחשתי כשבאתי. כשבאתי עוד הייתי מכווצת – הזיכרונות, הדאגה, הצער על היום הנורא הזה שהיה לנו. אבל פתאום המעמד הזה, שהיו בו מאות אזרחים, נתן מין תחושה של תקווה. וסוף-סוף עמדנו שם, והפעם לא עמדנו כמי שמתחנן ומבקש עזרה ואומר: תחזירו לנו את החטופים, וועדת חקירה. עמדנו שם כדי להביע תמיכה באנשי הצפון, ולהגיד להם בקולנו, תושבי שדרות והעוטף: לאורך שנים חווינו את מה שאתם חוויתם.
אני באופן אישי יכולה לומר: הכאב על הנושא של העסקים שלכם, הכאב הזה שגם אנחנו התמודדנו בממ"דים וכל המדינה המשיכה את חייה רגיל, וכל רגע וכל שנייה וכל אזעקה שיש לכם, רק שתדעו לכם שאנחנו, תושבי הדרום והעוטף, מזדהים איתכם אחד לאחד. ואני רוצה להתפלל למענכם, ולומר לכם: הדרום והעוטף פורחים; יש הגירה מצוינת; הפריחה, תרתי משמע, קיימת. ואני רוצה לאחל לכם מהבמה הזו שאלוהים ישיב לכם את הביטחון. לברך ולהתפלל על חיילי וחיילות צה"ל שלנו, שימשיכו לשמור עלינו, ומי ייתן ולא נצטרך יותר לעבור עוד מלחמות.
327 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.