כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר דיברתי על צווי הריסה שקיבלו ביישוב אבו סנאן. אחרי שדיברתי על הנושא, קיבלתי הרבה טלפונים. גם המהנדס של המועצה המקומית כסרא-סמיע התקשר אליי ואמר לי: גם אצלנו קיבלנו חמישה צווי הריסה. וגם מי שקיבל צווי הריסה בכסרא-סמיע, מהיישוב סמיע בעצם, הם חיילים וחיילי מילואים, חלקם.
אז אני לא מצליח להבין את הממשלה הזאת. מצד אחד היא מדברת על לתת ולעשות, ועוד מביאה ביום רביעי הצעת חוק לטובת העדה הדרוזית. עכשיו נזכרו להביא הצעת חוק לטובת העדה הדרוזית, כאילו הממשלה, הכנסת הזאת תספיק לעשות משהו. הרי בעוד שבוע אנחנו מתפזרים, בעוד שבועיים אנחנו מתפזרים. שבוע? שבוע. אז בעוד שבוע אנחנו מתפזרים. שלוש וחצי שנים, שלוש שנים ויותר מחצי, לא הספקתם להביא הצעת חוק טובה לטובת העדה הדרוזית. הבטחתם חיבורי חשמל ולא הבאתם חיבורי חשמל; הבטחתם להסדיר כל נושאי התכנון והבנייה – לא עשיתם כלום; הבטחתם להקים ועדה ייחודית לטובת העדה הדרוזית לתכנון ובנייה ולא הבאתם. בעצם כלום לא עשיתם, רק הבטחתם ועוד הבטחות ועוד הבטחות. מצד שני, מתחילים להיות צווי הריסה עכשיו, צווי ההריסה עכשיו, בזמן של מלחמה, בזמן שאותם אנשים שמקבלים צווים או נלחמים בלבנון או נלחמים בעזה. אתם לא מתביישים? חבורה של משתמטים, לא מתביישים לשלוח לחיילי מילואים צווי הריסה, לאנשים שנלחמים צווי הריסה?
לא, לא הספקתי, לא דיברתי שלוש דקות.
אני חושב שאתה התבלבלת.
אני דיברתי פחות משתי דקות. אני אומר לך.
לא עניין של דקה, אני אומר לך. אני ראיתי את השעון. הוא העיר לך כשהיה 8 דקות ו-17, ואתה שמת עשר דקות.
לא משנה כמה אתה מדבר. הנושא לדבר זה לא הנושא.
הנושא העיקרי היום, שהיום התלבשו על היישובים הדרוזיים, כי יש בחירות, וכאילו באים להציל אותם אחרי זה, מתחילים להתערב כל מיני פוליטיקאים עכשיו ועוצרים את צווי ההריסה ומתחילים להגיד להם: לא נענה, לא נענה.
קיבלתי טלפונים מאבו סנאן על חמישה צווים, והייתי שם וביקרתי שם. דיבר איתי מהנדס מועצה מקומית על עוד חמישה צווי הריסה. דיברו איתי מעוספיא על צווי הריסה, דיברו איתי מבית ג'ן על צווי הריסה, דיברו איתי מפקיעין על צווי הריסה, דיברו איתי ממע'אר על צווי הריסה. אין יישוב היום שלא מקבל צווי הריסה. לכן אני רוצה להגיד לממשלה הזאת: אתם יכולים לחלום על להרוס בית אחד אצל העדה הדרוזית. אנחנו לא ניתן לכם. כי אנחנו כולנו ביחד ככה. כולנו נהיה שם ולא תהיה הריסה.
371 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.