יום מיוחד למען החיילים הבודדים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מציינים היום את יום החיילים הבודדים בכנסת. זה יום מאוד חשוב בעיניי, וזו קבוצת אוכלוסייה שהיא מאוד מאוד חשובה ויקרה לליבי. אני אפתח ואומר שגם לי יש נגיעה אישית לחיילים הבודדים: אני בעצמי הייתי חיילת בודדה. כשהייתי בת 18 אבי נפטר ממחלת הסרטן והתעקשתי להתגייס, אז התגייסתי כחיילת בודדה.

להיות חיילת וחייל צעיר בצה"ל – יש אתגרים לכל חיילת ולכל חייל, אבל להתגייס כחיילים בודדים, כשאין עורף משפחתי נוכח – ויש הבדל, אני רוצה להגיד: יש חיילים בודדים שמגיעים אלינו מחו"ל, ציונים, שעולים לארץ לבד ובאמת מתגייסים, והם לוחמים, וגם להם מגיעה תעודת הוקרה ענקית וגדולה, ואהבה והערכה מאיתנו, ויש את כולה.

יש גם את החיילים הבודדים שנולדו בישראל. נולדו וגדלו בישראל. מתוך כ-7,000 חיילים בודדים שיש לנו היום בצבא, 43% הם חיילים בודדים שנולדו וגדלו בישראל. וכשאת חיילת בודדה ואת עושה את השירות הצבאי – אני שירתי בשב"כ – והיום היינו בדיונים, שאני מדחיקה אותם כרגע על הפודיום, על חשיפת סוכני שב"כ ועל החשיבות של הדבר הזה. אבל להיות חיילת במרחב הזה, ולדעת גם שאחרי שאת מסיימת את העבודה בצבא את הולכת, מחתימה את הכרטיס והולכת לעבוד ולמלצר, כי יש לך אישור עבודה חריג, כי חיילים בודדים מקבלים את האפשרות גם לעבוד ולפרנס את עצמם, כי אין תמיכה מהבית, ואז לחכות לתחילת החודש ולקבל את התו שנותנים לך לרשתות המזון, כי צריך גם לקנות מוצרי היגיינה וצריך דברים בסיסיים שחייבים לקנות אותם, אז מחכים לתו הזה – והראש טרוד מאוד לחיילים בודדים, כי הם לא יכולים להיות פנויים רק לשירות שלהם, כי הם עסוקים בהישרדות שלהם. והתפקיד שלנו בכנסת הזו הוא קודם כול להגיד להם תודה, לחבק אותם ולאפשר להם את הקרקע היציבה לצמוח ולהתפתח.

השבוע יזמתי וניהלתי דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא של עזרה וסיוע לצעירים בסיכון, שהרבה מהצעירים בסיכון הם החיילים הבודדים שלנו. ופניתי למשרד הרווחה כדי להבין מדוע גנזו – ממש חתכו את הסיוע בשכר דירה לצעירות וצעירים בסיכון, שזה לא הרבה כסף, זה מיליון וחצי סך הכול, במונחים של מדינה זה אגורות. שאלתי למה, אז מה אמרו לי נציגי האוצר והרווחה? קיצצנו 3%, ועכשיו אנחנו נקצץ עוד 2%. שאלתי: למה נקצץ עוד 2%? כי צריך כסף לחוק המעונות.

עכשיו, אני רוצה להגיד שסדר העדיפויות הזה, לא רק שהוא פגום, הוא לא משרת את מי שאנחנו באמת מחויבים לשרת אותו. בסוף לציין פה היום בפודיום ובמליאת הכנסת את יום החיילות והחיילים הבודדים, אבל בוועדות הכנסת להצביע ממש לפני חצי שעה על 300 מיליון שקל לחוק עוקף בג"ץ לילדים של משתמטים, זה לירוק לחיילים הבודדים האלה בפנים, ואני אגיד שזה גם לירוק למי שאני הייתי בגיל 18 בפנים. כי אנחנו, הצעירים שמחנכים אותם לתת למדינה, לתרום, לעשות – וזה לא סיסמאות, אני אומרת לכם, על בשרי, כשאבי נפטר, אמרו לי בצבא: את לא חייבת להתגייס, אחרי שכבר עשיתי מיונים ועשיתי הכול. כל הבית התפרק, אי-אפשר היה באמת להתגייס, אבל הערכים מבית, שאין דבר כזה לא לתת למדינה בגיל 18, זו לא אופציה. אז מתגייסים ועובדים תוך כדי, והולכים לישון ב-01:00 וקמים בבוקר לבסיס ועושים מה שצריך, כי אין לנו ארץ אחרת. לא כסיסמה – אין, לא קיימת לנו אחרת.

ובתוך הבית הזה, כשיש בוועדות כל היום דיונים על איך לחשוף סוכנים ולמה לחשוף אותם ולקחת כסף ולתת לחרדים ולמשתמטים במקום לתת למי שצריך, במקום לעשות דיון על המצב שלנו בחינוך, על תוצאות המיצ"ב והראמ"ה, במקום לעזור למי שצריך, שאין לו, הוא לא הגיע מבית שיש לו, לא לכולם יש – והרבה מחברות וחברי הכנסת פה לא מגיעים מבתים שיש להם, שזה מה שהכי שובר לי את הלב. הרבה מאוד מחברות וחברי הכנסת שנמצאים פה, עברו על בשרם מצוקות; דיברה פה צגה לפניי, חברת הכנסת צגה מלקו – הרבה מאוד, מכל חלקי הבית.

וכאב הלב הכי גדול שלי זה שאנחנו לא עומדים פה משני צידי הבית ואומרים: אוקיי, בואו ניתן יותר. מה חסר? מיליון וחצי שקל לסיוע בשכר דירה, לצעירים בסיכון, שאנחנו המדינה, השקענו בהם כסף לצאת ממעגל הסיכון, גייסנו אותם לצבא כחיילים בודדים, עזרנו להם בזמן הצבא. הם יצאו מהצבא, אין להם 800 שקל בסך הכול בחודש לשלם שכר דירה. אז מה הם עושים? אתן יודעות ויודעים? הם חוזרים למעגל הזנות. זו האמת. אני פוגשת בשטח המון צעירות וצעירים שאלה הסיפורים שלהם. וזה עלינו למנוע את זה, ואנחנו יכולים למנוע את זה, ובעזרת השם, בממשלה הבאה אנחנו נתנהג אחרת, וחיילות וחיילי צה"ל יקבלו את המקום של הכבוד שמגיע להם. תודה, אדוני.