קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, ראשית, חבר כנסת דוידסון, כל הכבוד לך שהגבת לפיפ"א ולא שתקת. ספורט מסמל שלום ואחווה, ולא מלחמה.
חבריי חברי הכנסת, הייתי רק בת 16 כשעליתי לישראל, נערה שבאה הנה בלי אף אחד. לא היו איתי הורים, לא אחים ולא סבא וסבתא שחיכו לי וחיבקו אותי. פשוט הגעתי לכאן לגמרי לבד. הייתי פה במשך שנים בלי שום עזרה מהמשפחה, ואני יכולה להגיד להם מהניסיון האישי שזה היה מסע מאתגר מאוד וקשה, לפעמים אפילו על גבול הבלתי-אפשרי.
היום, כשאנחנו מציינים את יום החיילים הבודדים, הלב שלי חוזר ישר לתקופה ההיא. החיילים האלה, בדיוק כמוני אז, מתמודדים עם המציאות של תחילת החיים שלהם בלי שום סיוע או גב מהמשפחה. לכל אחד ואחת מהם יש סיפור משלו: יש את אלה שעזבו הכול ועלו לארץ מרחוק במיוחד כדי לשרת בצה"ל, ויש את אלה שפשוט לא נמצאים בקשר עם המשפחה מטעמי דת או בגלל נסיבות חיים מורכבות אחרות.
כנבחרת ציבור, כמי שהייתה שם בעצמה, אני מרגישה שהחובה האמיתית שלנו היא פשוט לעטוף אותם. יחד עם כל אזרחי ישראל אנחנו צריכים לתת להם את החיבוק שחסר להם ולנטוע בהם את האמונה והמוטיבציה לחיות את החיים שלהם הכי טוב שאפשר, בדיוק כמו כל צעיר וצעירה אחרים. אני מסתכלת עליהם היום – אני כל כך גאה בכם, החיילים הבודדים שלנו. רובכם ממש בחרתם ללכת בדרך הזאת, לקחת על עצמכם את העול הנפשי העצום הזה, פשוט כי אתם כל כך אוהבים את המדינה שלנו.
להיות חייל בודד – להתגעגע למשפחה; להיות חייל בודד – אין מישהו שיושיט לך יד; להיות חייל בודד – אתה מתגעגע לכל דבר, לכל חיבוק, לכל חום ואהבה. חיילים בודדים – צריכים לעטוף אותם, לחזק אותם, לחבק אותם. הם בחרו לשרת את המדינה שכולנו אוהבים. אבל השירות שלהם, מה שאתם מקריבים – הם ממש מקריבים את החיים שלהם למדינה שלנו. אני פשוט מצדיעה לכם. תודה לכם.
300 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.