הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, היום ב-05:00 יצאתי לגולן - - -

היום ב-05:00 יצאתי לגולן. הלב והרגליים לקחו אותי למשפחת גמלא הנדירה והמיוחדת, שלצערי, פגשתי אותה באובדן הקשה של שחר גמלא – קצין, מפקד בסיירת אגוז, ילד מואר, ילד נפלא, ילד שחיפש את הטוב בעולם, שעשה טוב, ילד שדובר עליו שם כדמות ואישיות נדירה, אח גדול של רותם וניצן. רותם עכשיו בטיס, האבא ביחידות מיוחדות, והאימא המיוחדת לאה, אשת חינוך בגולן, למען הנוער שם, מובילה את כל הנוער ברמת הגולן. ואתה נכנס, והדבר הראשון זה שאין לך מילים, אבל מה שאתה מקבל מלאה זה חיבוק, חיבוק אוהב, אולי של מישהו שעוד לא יודע, בשבעה הזאת ובתוך כל ההמולה, איזה חלל נפער בחיים ומה המחיר שאנחנו משלמים על אובדן חיים.

אז אני כאן בשם הכנסת שולח להם חיבוק ויודע שהם נכנסו לי ללב, ואני עוד אשוב אליהם למושב נטור ואהיה איתם בקשר, כי החשיבות של הקשר עם משפחה שכולה הוא לאו דווקא בשבעה, אלא דווקא בזמן שאחר כך.

ומשם הלכתי למשהו שאני קורא לו – מאיר, היושב-ראש, אתה תאהב את הסיפור הזה. אנחנו אומרים שחסד של אמת זה ללכת ללוויה, כי אתה לא תקבל כלום, אתה עושה חסד של אמת, אבל מה שעשינו היום זה צדק של אמת. לבן דוד שלי קראו מיכאל מכלוף ביטון, והוא נפל בקרב בעין זיוון בשנת 1972. הוא היה איש כיבוי אש של מחניים, שזה כבר היה בסיס צבאי של שדה התעופה, גר בחצור הגלילית, נשא לאישה את חנה, בתם של זוהרה וחזן דוד מירוחם, והוא נפטר. ובנו, לצערנו, עם חמש בנות נפלאות – וגם הבן נהרג בצבא. דודה שלי חנה איבדה את בעלה ואת בנה. הוא מעולם לא הונצח על ידי רשות שדות התעופה, ואני רוצה להוריד את הכובע בפני מנכ"ל רשות שדות התעופה קדמי, והסמנכ"ל קדוש, ומנהל השדה בצפון מאיר כהן, ועמי מלכה, שזה הבן דוד שלי, שלקח את זה על עצמו. והיום אתה נכנס לשדה התעופה בלוד – השם שלו, אחרי 50 שנה, מונצח באנדרטה, אחרי הבידוק. והיום בצפון עשינו אנדרטה על שמו ועל שם חללים גיבורים של רשות שדות התעופה, וזה צדק של אמת. מי שלא זכה להנצחה ולכבוד – אנחנו מתקנים אחרי 50 שנה.