קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז ממש לפני כמה דקות עמדתי כאן וזכיתי להישבע אמונים כחבר בכנסת ישראל, והינה, אחת ההצבעות הראשונות שבהן אני נדרש להשתתף היא הצבעה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה – פרוצדורה שהיא די טכנית לכאורה, אבל כשראיתי את סעיף העברת הסמכויות על סדר-היום, המחשבה שלי הלכה מייד למקום אחר. חשבתי על העברת סמכויות מסוג אחר לגמרי, חשבתי על העברת סמכויות לתלמידי ישראל.
אתמול בערב הבת שלי ישבה בבית ולמדה לבחינת הבגרות שלה בביולוגיה. היא הייתה אמורה להתקיים היום. כידוע, הבגרות בוטלה, הלימודים בוטלו בפעם המי יודע כמה. תראו, אין לי ולא תהיה שום טענה על נקיטת אמצעי ביטחון ששומרים על החיים של הילדים שלנו – ביטחון הוא מעל הכול, אבל השאלה היא מהי החלופה. איך יכול להיות שתלמידי ישראל שוב נשארים בבית ללא שום מענה חינוכי? איך זה יכול להיות שבמדינת ישראל, שמתמודדת עם מצבי חירום כבר שנים על גבי שנים, המערכת עדיין מופתעת בכל פעם מחדש ולא מסוגלת לייצר שגרת למידת נגישה, טכנולוגית ומותאמת?
לכן אני מציע, בואו נעביר סמכויות לתלמידים. תארו לעצמכם שהייתה מתכנסת היום ועדת החינוך של הכנסת, היינו מושיבים סביב שולחן אחד את התלמידים עצמם, התלמידים שחוו את הקורונה, את 7 באוקטובר, סבבי לחימה בלתי נגמרים. תחשבו שהיינו אומרים להם: זה שלכם. קחו את הסמכות, תגידו לנו אתם איך נכון ללמוד כשבחוץ סוער. אני מבטיח לכם – אדוני היושב-ראש, היית מנהל בית ספר, איש חינוך – אני מבטיח לכם שהם היו מביאים לנו פתרונות יצירתיים, דיגיטליים, אינטראקטיביים, חדשניים, וייתכן – בעצם אני בטוח בכך – שאם היינו רק מקשיבים להם, מצב החינוך של הילדים שלנו אולי היה נראה אחרת. תודה רבה.
262 מילים של עוז חיים. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.