אימאן.
כבוד היושב-ראש, אפשר קצת שקט?
כנסת נכבדה, בערבית יש פתגם ומשפט כזה שמשתמשים בו: (אומרת בערבית ומתרגמת:) כל אחד והתורה שלו והחינוך שלו והלימוד שלו, וזה מה שהוא מביא. האמת, דובר הרבה, אבל אני אישית לא יכולה להבליג ולא להעלות ולא לדבר על זה שוב, על הרמה, על התחתית – כבר לא יודעת מה יש יותר מזה – של ראש ועדת חינוך – ועדת חינוך – שאמורה להוות דוגמה ומוסר, דוגמה למופת לכלל הילדים והאזרחים. אז העבריין הזה, המסית, שיודע דבר אחד – זו התורה שלו, על זה הוא התחנך, ועל זה הוא גדל – לפרוץ למסגדים, לפרוץ לבתי כלא, לפרוץ לבתי ספר, להסית נגד אזרחים, ילידים – זה מה שהוא יודע.
בהתחלה הוא הגיע בצורה אישית, לא בתפקיד הרשמי שלו. עצם קיומו בתפקיד הזה הוא בושה, בושה לחינוך במדינת ישראל. אז למה הוא משתמש בתפקיד הזה? בטענה שהוא הולך לראות מה מלמדים את הילדים בטובא-זנגרייה. אני מקווה שהוא למד, ושהוא הפעם הצליח באמת להפנים ששם ישנם ילדים אצילים, מחונכים, יודעים להגן על הזכויות שלהם. מה הוא רצה ללמד אותם, חלק מהעבריינות שלו? (אומרת בערבית:) באמת, למה הוא התכוון?
אבל אני אומרת לכם שוב, אני רק מקווה שהוא למד - - -
חוץ מזה, אגב הנושא שאנחנו דנים בו, העברת סמכויות לשר הפנים, אני חושבת שהפְּנִים והפָּנִים של המדינה הזאת כבר מביישים כל אחד, עד כדי כך שאף אחד לא מוכן להיות שר הפנים. זו המציאות.
זו המציאות של המדינה הזאת.
232 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.