הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

מיו"ר ליו"ר כוחנו עולה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול ראיתי מחזה נורא: יהודים עולים לרגל. לא, הם לא עולים לרגל להר הבית, הם אפילו לא עולים לרגל להר הרצל. לאן הם עולים? גם לא לקברי צדיקים, חבר הכנסת כהן. ראיתי עלייה לרגל לכלא 10, כלא 10, כי בכלא 10 משתכנים משתמטים ועריקים משירות צבאי. והינה אריה דרעי ויצחק גולדקנופ ומשה גפני וצאן מרעיתם עולים אליהם לרגל ומזיעים דמעות שליש, דמעות שגם בצל לא יכול לגרום להן. אוי להם, לבחורי הישיבות, שנתפסו על דברי תורה, ככה הם צועקים.

ואני אומר להם: לא, הם לא נתפסו על דברי תורה. הם נתפסו על השתמטות מההגנה על המדינה. כי כשסרן גמלא וסמל יערי נפלו בקרב, הם בחרו להשתמט מהזכות להגן על המדינה. אלה בחרו להגן ואלה בחרו להשתמט. וזה כאילו, כאילו בשם התורה, אבל למעשה זה שימוש בתורה כקרדום לחפור בה. זה שימוש בתורה ככרית, כי בזמן שבחור הישיבה החרדי ישן על הכרית, האימא הציונית לא ישנה. היא לא ישנה בכלל בלילה.

אתמול הייתי בחתונה של שני משוחררים טריים, והיו בקהל אימהות ואבות רבים, והראו לי בגאווה – אחד פתח את הטלפון: הינה הבן שלו עכשיו במגלן, בתוך לבנון; השנייה הראתה לי את ביתה, שהיא פראמדיקית עכשיו בעזה עם כוח מילואים; השלישית אומרת לי באושר: זו הפעם הראשונה מתחילת המלחמה, כמעט שלוש שנים, שבעלי, שהוא רופא בן 50 ומשהו, והילדים שלי, אף אחד כרגע לא בשדה הקרב. פעם ראשונה אחרי שלוש שנים שהאימא הזו ישנה בלילה. ואני אומר לכם, גפני וגולדקנופ ודרעי: אתם צריכים לעלות אליהם לרגל. לבית של האנשים האלה אתם צריכים לעלות ולהשתטח, כי בשם התורה אתם הפכתם לתרבות אנשים חטאים.

אתמול בצד הכביש – בדרך מהחתונה היה ירי טילים. עצרתי בצד. במקרה בחפירה ליד הכביש – חתן וכלה, עדיין בשבעת ימי המשתה. החתן, ארבעה ימים מהחתונה, בדיוק חזר ממילואים בכיפת ברזל. הוא הסתכל איתי על השמיים ואמרנו: בואו, הם עושים עבודה טובה, החבר'ה המיירטים. הכלה, שהיא מצעירי יש עתיד, גם כן במילואים, כי ככה זה אצלנו – אין פלפולים ריקים: חתן מחדרו, כלה מחופתה, יוצאים למלחמת מצווה.

והבוקר התקשר אליי הרב הלל, אחד מרבני הציונות הדתית, ואמר לי: קינלי, מה עושים עם זה? איך נלחמים בעלבונה של תורה? אז אני אומר לך, הרב הלל, ככה נלחמים: בעוז רוח, בדוגמה אישית, באמירה חד-משמעית: לא חוק מעונות, לא חוק-יסוד, לא עלייה לרגל, לא עלבונה של תורה. אוי לתורה שהופכת אנשים למשתמטים. אוי לה. ואשרי התורה שבשמה אנשים משרתים ומגינים על מדינתם. אשריה.