אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אם לא הסכמת עם הדובר הקודם, אני מתאר לעצמי שיש סיכוי שתסכים פחות איתי, אבל אני חייב לספר אנקדוטה.
כן, זה בסדר.
פנה אליי יהודי לפני כשנה וחצי, שנתיים, ואומר לי: תקשיב, יש בהר הרצל קיר לנרצחי הטרור, והקיר מתחיל מ-1860 עד 1870, כל עשור, מחולק הקיר. יש שם יהודי, נרצח הטרור הראשון שמוגדר, הרב יואל משה סלומון. הוא נהרג ב-1851. פניתי לביטוח לאומי, אמרתי: איך אתם כותבים בקיר של 1860, הוא ב-1851?
בהר הרצל. ביטוח לאומי אחראי על זה, על נפגעי טרור. התשובה שקיבלתי במייל לכנסת היא: 1851 זה תשע שנים לפני לידתו של הרצל, ולכן מבחינתנו אין לפני כן קיר. יש קיר מ-1860. בתפיסה שלי זה חזות כל הנושא.
100 שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון באו לפה תלמידי הבעל שם טוב. תלמידי הגר"א – 90 שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון. תנועת חובבי ציון – בדיוק דיברתי על זה עם חבר הכנסת פורר, שסבו היה בין המייסדים – נוסדה על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות חרדים, יחד עם יהודים משכילים, מתנועת ההשכלה, והיה ויכוח מאוד גדול בציבור החרדי, מאוד מאוד גדול על זה. שם התחיל הוויכוח הראשון. זה התחיל לפני 20 שנה, לפני הקונגרס הציוני העולמי. התחיל הוויכוח אם לשתף פעולה או לא לשתף פעולה. ואתם יודעים מה, זה היה הוויכוח, והוויכוח הזה מלווה אותנו עד היום.
וכיום קרה משהו שלא היה. לא היה, לא ב-1806 כשהגיעו, כי אז היה ויכוח, היה נראה לאנשים שאנשים פנאטיים, הם לא מבינים את האירוע. אני חושב שארבע השנים האחרונות, לא רק השנתיים וחצי האחרונות – ארבע השנים האחרונות, שלוש וחצי השנים האחרונות, הראו לנו באמת מה הוויכוח. ואני אתן דוגמה כדי שנבין. אחד הטיעונים המרכזיים פה הם שמדינת ישראל – שערכי מגילת העצמאות זה מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל ראה זה פלא, התנהל ויכוח כמעט שנה לפני הקמת המדינה; לפני מגילת העצמאות התנהל ויכוח הרבה זמן, אני לא יודע כמה זמן, אם להכניס למגילת העצמאות "דמוקרטית" או לא, והוחלט שלא. הוחלט שייכנס "מדינה יהודית" ולא "דמוקרטית". לא תיכנס המילה. זאת אומרת, הסירו אותה. יש בטיוטה, הסירו אותה.
פה עומדים כולם, דובר אחר דובר, פקיד אחר פקיד, כמו שאמר חבר הכנסת עמית הלוי, אינסטנציה כזאת ואינסטנציה אחרת, ומדברת כל הזמן בדיוקים מה המשמעות של מדינה דמוקרטית – שהיא לא כתובה במגילת העצמאות, היא פשוט לא כתובה שם, מה לעשות. ולא רק שהיא לא כתובה בטעות, הוציאו אותה, כי הבינו שלנושא הזה יש משמעות, אבל על מדינה יהודית אף אחד עוד לא בא ואמר: מה זה.
אני שואל פה באמת ח"כים שלא מסכימים איתי: תסבירו לי בהגדרה שלכם, לא שלי – אני יודע מה היהדות אצלי; אנחנו בדיוק בימים של אחרי חג השבועות, היה מעמד הר סיני. אני יודע בדיוק מה זה יהדות – ירדה בהר סיני יהדות מאוד מאוד מדויקת, מסודרת, מוגדרת. יכולים להיות שינויים במנהגים, יכולים להיות ויכוחים בין פסקי הלכה, אבל מהי היהדות – מאוד מאוד מוגדר שם, מאוד ברור, נהיר.
יש כאלה שלא מסכימים איתי פה, בבניין הזה, לצערי, לא מסכימים. אני מבין את זה, אבל תגידו לי אתם, לשיטתכם, מה זה. אומרים לי: תשמע, להיות אנושי. להיות צרפתי זה לא להיות אנושי? להיות אמריקאי זה לא להיות אנושי? לשמור על זכויות הפרט זה אנטיתזה לאיטלקי, אנטיתזה לאנגלי? תסבירו לי מה זה. כשאתם אומרים הגדרה של משהו שזה הדבר היחיד שכתוב, תגידו לי, לפחות לשיטתכם. וזה שורש הדבר. ומשם נובע הוויכוח הזה, שאתם מתעלמים מאנשים שמסרו נפש, כן, מסרו נפש; שבאו לפה לצפת, לטבריה, לירושלים, בנו שכונות. ורבי יואל משה סולומון, שהזכרתי אותו קודם, שבנה את השכונות מחוץ לחומות, ובנה את פתח תקווה; ובנו עוד דברים, מסרו נפש, ייבשו ביצות, עשו הכול, אבל באו ועל זה התווכחו איתם.
ולכן, כשאתם פונים אלינו ואומרים לנו: אנחנו לא ציונים – בואו נדע על מה הדיון. אנחנו מסרנו נפש ונמסור נפש לבוא לארץ ישראל, במשך אלפי שנים, ועשינו גם את זה בצורה מעשית, כמו שאמרתי. תלמידי החתם סופר, הגר"א והבעל שם טוב באו לפה במסירות נפש, אבל קודם כול לעצמכם, ואחר כך לנו, תגדירו לנו כשאתם אומרים מדינה יהודית, מה המשמעות שלה. תודה רבה, אדוני.
645 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.