קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני 122 שנה, בכ"ח באייר תרס"ד, עלה מרן הרב קוק זצ"ל ארצה והחל לכהן כרב של יפו והמושבות. הימים ימי התחלת מה שמכונה עלייה שנייה, עליית החלוצים, ויפו הייתה מרכז היישוב החדש. לאחר פחות מחודשיים, בכ' בתמוז, נפטר במפתיע חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, ולבקשת נכבדי יפו הרב קוק התבקש להספידו באירוע שנערך בכ"ד בתמוז, יום קבורתו של הרצל. בהספד הרחיב הרב קוק על ערך הציונות ותוכן ההשגחה האלוקית, ביחס לבניין האומה והארץ, החומרי והרוחני. באומה, לדבריו, כמו באדם הפרטי, ישנם כוחות שאחראים לקדם את בניין הגוף ולשכללו, וישנם כוחות שאחראים על החזקת כוח הנשמה ושכלולה. הכוח של קיום בניין הגוף הלאומי בא לידי ביטוי אצל יוסף הצדיק, שמציל את משפחת יעקב אבינו מהרעב ודואג לקיומם ולבניינם החומרי; הכוח של הופעת הכוחות הרוחניים בא לידי ביטוי ביהודה, שאותו שולח אביב לפניו אל מצרים כדי להכין שם את התשתית הרוחנית לשמירת המשפחה בגלותה, שהופכת לאומה עם יציאתה ממצרים.
במצב התקין והשלם, אין אצל האדם הפרטי ואצל האומה סתירה ומלחמה בין כוחות בניין הגוף לבין כוחות הופעת הנשמה, וכל אחד מהם ממלא את ייעודו בהרמוניה עם השני. אבל במציאות המסובכת, לאחר מות שלמה המלך התחלקה הממלכה לשתיים, לעץ יוסף ולעץ יהודה, ממלכת יהודה וממלכת ישראל. כאשר האומה חוזרת לעצמה ומתחיה מחדש לאחר שנות הגלות הארוכות, שהיו כמו קבר עבורה, הכוחות הללו שבים להופיע ביתר שאת. בדברי חז"ל כונו שני הכוחות הללו בתור שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. אולי אפשר לומר כדברי המשפט המפורסם, שתפקיד משיח בן יוסף הוא להוציא את היהודים מהגלות, ותפקיד משיח בן דוד הוא להוציא את הגלות מהיהודים.
הרצל, כפי שהסברתי כאן לפני שלוש שנים, לא היה יהודי ממשפחה מתבוללת, רחוק מיהדות, שהתעורר לעסוק בעניין העם היהודי בעקבות פרשת דרייפוס. סבו היה קשור לרב יהודה אלקלעי זצ"ל, שנחשב לאחד ממבשרי הציונות; אביו ואימו היו שומרי מסורת, והוא מחובר בנימי נפשו אל יהדותו, גם אם לא שמר קלה כבחמורה.
לדבריו בנאום הפתיחה של הקונגרס הציוני הראשון, הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים. אגב, הגאון הרב שלמה הכהן מווילנה, מגדולי אותו דור, יצא לקראת הרצל עם ספר תורה בידו, כנהוג כשמקבלים פני מלך.
שליחותו הלאומית של הרצל הייתה לקומם מחדש את הגוף הלאומי, ליצור מסגרת לעם היהודי שבה הוא יוכל לחדש את חייו כמקדם. מרן הרב קוק זצ"ל פעל בכל כוחו ללא הפסק, בכתיבה ובעשייה, כדי להביא לתפיסת המקום הנכון של שני הכוחות היסודיים של האומה הללו. מצד אחד, הוא ביקש להאיר את עיניהם של אנשי המעשה הבונים את בניין האומה החומרי בהתיישבות, בחקלאות, בביטחון ובעוד שלל תחומים, ולהראות להם כיצד אין שום סתירה בין מגמותיהם ומעשיהם לבין ערכי הנצח של עם ישראל וחיים על פי תורת ישראל. ומצד שני, הוא ביקש להאיר את עיניהם של אלו שעסוקים בבניין הקודש והרוח, ולהראות להם מהו הכוח שמניע את התחייה ובניין האומה, שהוא בעצם כוחה של הנשמה הישראלית שקמה לתחייה, גם אם בהופעה המעשית ישנן התנכרויות מכאיבות לאותה נשמה עצמה.
מאז עברנו הרבה. הגוף הלאומי התקדם משמעותית בבניינו, ועם ישראל הולך ושב גם אל מורשתו, זהותו היהודית ובעצם אל נשמתו. ייקח כמה שייקח. אנחנו מובטחים שבסופו של דבר תתקיים בנו ובמדינת ישראל נבואת יחזקאל על עץ יוסף ועץ יהודה, ואני מצטט: "כה אמר השם אלוקים, הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אֹתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם. ועשיתי אֹתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך, ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד - - - וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוקים. ועבדי דוד מלך עליהם, ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקותי ישמרו ועשו אותם". תודה רבה.
583 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.