חברים, הכנס האחרון לממשלה הגרועה והרעה בתולדות ישראל – בואו נרים את הראש גבוה, נעשה הכול ונבנה כאן את המדינה מחדש על החורבות שהשארתם. ישראל החדשה שאנחנו נבנה כאן אחרי התהום, התהומות שהובלתם אותנו אליהן, היא תהיה ישראל חומלת, סולידרית, שערבות הדדית היא לא חולשה בה, היא כוח; ישראל שמקדשת חיים, ושיודעת שביטחון אמיתי הוא לא מלחמת נצח; ישראל שלא תהיה מנותקת קשר עם קריית שמונה, אלא תראה בחבלי הארץ שלנו כולם – סך החלקים שמרכיבים את המדינה האהובה שלנו; ישראל שבה שריה לא יתעסקו בכוח, כסף, כבוד, ביצור שררה וג'ובים כל היום, אלא בלעשות טוב, בלבנות; ישראל, שמי שיושבים כאן בבית העם, 120, יפעלו כל יום לתיקון, לריפוי, לבניין הארץ – לא לחמוס כספים מחבל תנופה וחבל תקומה בשביל ג'ובים וקומבינות; לא ימסדו השתמטות, אלא יתגמלו חיילי מילואים; לא יתעלמו מכל הצרות שלנו, לא יגזלטו ולא יפזרו נאומים במקום מעשים. זאת תהיה ישראל של מעש על פני רהב; ישראל שתעיף את המושחתים; ישראל שלא תיתן יותר לאנשים לא ישרי דרך להוביל אותה, אלא תקדש ניקיון כפיים, מוסר וטוהר מידות.
איך אני מחכה כבר שנבנה את ישראל הזאת. איך אני מחכה – לא רק כאזרחית כאן, לא רק כנבחרת ציבור, אלא כאימא – איך אני מחכה לומר לילדים שלי, לרונה אסתר ולאראל ציון: תראו, הצלחנו, המדינה הזאת נבנית כאן מחדש. המדינה הזאת תהיה כאן לנצח, כי שמרנו עליה מפני מחרביה מבחוץ ומבפנים. וישראל הזאת, הסולידרית, של כל ישראל ערבים זה לזה, היא תנצח. היא הניצחון המוחלט. התקווה תנצח. עוד נראה את הימים הטובים, עוד יהיה פה טוב יותר.
248 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.