תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת קריב, אני מבין שיש לך הרבה הערות, אני אשמח לשמוע אותן אחר כך - - -
אבל אני בטוח, חבר הכנסת קריב - -
- - שגם אתה תשמח לשמוע על החוק הזה, כי עבדנו עליו קשה.
אומנם ביקרת מדי פעם בוועדה קצת לתת את ההערות שלך, אבל לא הרבה, לא הרבה.
קצת, פה ושם נתת כמה דקות.
אני בטוח שאתה תשמח לשמוע שבעזרת השם אנחנו נצביע היום בקריאה הראשונה. מייד אחר כך אנחנו נריץ את זה.
אני בטוח, חבר הכנסת קריב, שאתה תשמח לשמוע שאחרי כל החברים שלך מארגוני השמאל שהגיעו אלינו לוועדה – אבל ואללה, אתה יודע, אני לא חושב שהיו עוד ועדות שהם כל כך השקיעו, החברים שלך. הם באו אחד אחרי השני, יום אחרי יום, שעות ארוכות, ונלחמו. מה זה נלחמו, אחד אחרי השני, שלום עכשיו, מסתכלים לכיבוש בעיניים – כל השמות המונפצים האלה. הם באו לשם ועשו מלחמה.
למה הם באו להילחם? כי הם הבינו בדיוק מה המשמעות של החוק הזה, כי המלחמה היא על הנרטיב של מדינת ישראל, על העבר שמשליך על העתיד. חבר הכנסת קריב, זה הסיפור בדיוק, ואתה יודע את זה. לכן החברים שלך נלחמו.
אנחנו, בעזרת השם, באמצעות החוק הזה סוף-סוף אחרי עשרות שנות הזנחה של ארכיאולוגיה ביהודה ושומרון – שאנשים, בפשיעה, הפקירו, הפקירו את כל הזיקה של עם ישראל לארצו, את המקומות שבהם יכולנו לחפור ולמצוא מטבעות עתיקים, ד"שים מאבותינו, ד"שים מלפני אלפי שנים של עם ישראל שהיה בארץ הזאת. אבל החברים שלך מפחדים, הם רועדים מפחד. הם רועדים מפחד שמא אנחנו באמת נחפור, נמצא את הממצאים ונוכל להוכיח לכל העולם שיריחו שלנו, שכם שלנו, חברון שלנו, יצהר שלנו, כל המרחב שלנו. וזה מה שאנחנו נוכיח. זה מה שאנחנו נוכיח בהמשך.
וכשהחברים שלך באו להילחם בוועדה הם הבינו את זה. הם הבינו שכאשר אנחנו נגיע למזבח יהושע בהר עיבל ולא נפקיר אותו ככה כמו שהוא מופקר היום, נבוא ונהפוך את המקום הזה לגן לאומי, כולם, כל העולם יבוא ויראה.
כולם יבואו וידעו למי שייכת הארץ הזאת, למי שייך השטח ביהודה ושומרון. לכן אני כל כך שמח שהחוק הזה סוף-סוף עובר בקריאה הראשונה בעזרת השם.
ואתה מוזמן לוועדה לבוא ולראות. בזמן הקרוב אנחנו נעבוד קשה להעביר אותו גם בשנייה ובשלישית.
ואנחנו נוכיח, חבר הכנסת קריב, למי שייכת הארץ הזאת, אל מול כל האנשים שבאו ומפחדים, ובאו ומנסים למחוק. ואתה יודע, הרב עמיחי אליהו יושב כאן - -
- - הם עושים עבודה קשה מאוד היום, משרד המורשת, אבל בסוף כל עוד אנחנו עם חוק צבאי ועם תשתיות רעועות, ואנחנו גם לא יודעים מה יקרה בממשלה הבאה, זה יהיה קשה. אבל אנחנו עכשיו מסדירים אחת ולתמיד מה קורה עם שטחי המורשת ביהודה ושומרון. ואנחנו נוכיח על אפם ועל חמתם של החברים שלך משלום עכשיו למי שייכת הארץ הזאת, למי שייך השטח, כי אנחנו נמצא.
ולא יהיה ילד בעולם שלא יראה את הממצאים, וכולם יבואו ויראו למי שייך השטח, למי שייכת הארץ הזאת. ואני בטוח שגם אתה תבוא ותגיד לחיים. תודה רבה.
474 מילים של צבי ידידיה סוכות. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.