קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, שרי הממשלה, שר המורשת, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני העברתי כמה חוקים בקדנציה הזו, הייתי שותף ללא מעט חוקים אחרים, אבל אני מתרגש במיוחד עכשיו, בחוק הזה, חוק רשות המורשת ביהודה ושומרון, המורשת והעתיקות.
במעשה החקיקה – אדוני היושב בראש, כשאנחנו מחוקקים יש בדרך כלל שלושה עניינים. כשאנחנו מחוקקים אנחנו מגדירים ערכים ומושגים, מה טוב ומה רע, מה ראוי ומה פסול; יש שאנחנו יוצרים בחוקים נורמה, נורמה חברתית של התנהלות שלנו כחברה וכיחידים, ולפעמים אנחנו קובעים בחוק, ממש קובעים עובדות בשטח, מעבירים תקציבים או מקימים מוסדות.
בחוק הזה שנצביע עליו עכשיו, חוק רשות המורשת, יש את כל אלו גם יחד. אנחנו קודם כול מגדירים בחוק הזה את המורשת וההיסטוריה של הארץ הזו, ארץ מולדתנו, בפרט ערש מולדתנו, מרחבי יהודה ושומרון – מגדירים אותה כבסיס של הזהות שלנו, הזהות שלנו כיהודים, הזהות שלנו כאומה והזהות של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. ארץ ישראל איננה קניין חיצוני לזהות הזו, היא הליבה שלה. דבר שני, אנחנו יוצרים בחוק הזה גם נורמה שכל מה שנוגע למורשת שלנו, להיסטוריה שלנו ביהודה, שומרון ועזה, יהיה שמור, מטופח ומונגש; נורמה שתחייב את כל רשויות המדינה ומוסדותיה, והפעם אנחנו עושים גם את הדבר השלישי, מקימים בפועל בחוק הזה תאגיד ממשלתי, רשות ממשלתית עם תקציב שנתי קבוע שתהיה מופקדת על הטיפול בכל אוצרות הרוח והתרבות העצומים שיש לנו בחבלי ארץ אלו.
אני לא חסיד של תאגידים ממשלתיים, ממש לא, אבל במקרה הזה של נכסי מורשת לאומיים, של אתרים וממצאים בעלי ערך נצחי, תנ"כי, שיש להם חשיבות עצמית, מדינית, חינוכית, גם כלכלית ותיירותית למדינה, יש חשיבות רבה דווקא במיסוד של רשות ממשלתית שתהיה אחראית, ויהיו לה את כל הכלים במשרד המורשת למשימה הקדושה הזו.
ויש עוד משהו ייחודי בחוק הזה, חברותיי וחבריי לכנסת, אני אומר את זה גם לכם, אזרחי ישראל; עוד משהו ייחודי שהוא גם משמח, אבל האמת, גם מעורר מחשבות נוגות, וזה התאריך. כיוון שאנחנו מחוקקים את החוק הזה באיחור של 59 שנים. אנחנו נחגוג השבוע, נציין השבוע בחגיגיות את היום של שחרור חבלי המולדת האלה, יהודה, שומרון ועזה, וכמובן שחרור בירתנו ירושלים.
אבל אלו גם 59 שנים, או כמעט, חוץ מהשנים האחרונות שלך, השר אליהו, 59 שנים של שוד ברברי לאור היום של אוצרות הרוח והתרבות הללו, של הזנחה נוראית של אתרי מורשת עולמיים. אלפי עתיקות, אלפי אתרים, אלפי ממצאים נשדדו ונהרסו: קברות החשמונאים, הר הרצל של הלוחמים ההם בימים ההם, תל ארומה שבשומרון, העיר של גדעון השופט, תקוע המקראית של עמוס הנביא, שהרוסה היום – אין-ספור ממצאים חשובים למחקר, ללמידה, לזיכרון העבר, שנמחקו ולא יהיו חלק מהתרבות שלנו; כמובן, אלפי אתרים שלא נחפרו ולא הונגשו לציבור הרחב בארץ ובעולם.
ישראל היא מעצמה של מורשת, במיוחד אזורי יהודה ושומרון, במיוחד המקומות שבהם התרחשו מאורעות התנ"ך, שבהם צעדו כל נביאינו, מלכינו, מלכי יהודה וישראל, דוד ושלמה, עמרי ואחיו, ישעיהו וירמיהו, עד אחרוני הנביאים, עד חגי זכריהו ומלאכי.
ידידי זאב ארליך – חבר הכנסת קריב, זה בשבילך, מוקדש במיוחד בשבילך. ידידי זאב ארליך, גיבור אמיתי, זיכרונו לברכה, השם ייקום דמו, שנהרג בלבנון במלחמה הזו, אוהב אמיתי של הארץ הזאת, כשהוא היה מדריך אותנו באזורים האלו, הוא היה אומר: תיזהרו, אתם דורכים על פסוקים.
אנחנו אכן בארץ הזאת דורכים על פסוקים, הפסוקים והתורה שחקוקה על האבנים הללו, אבני גריזים ועיבל, מקום המעמד המכונן בכניסתנו לארץ, בשובנו לכאן ממצרים, אבני המזבח, שגילה ידידי, זיכרונו לברכה, פרופ' אדם זרטל, שבצדק קרא לספר שהוא כתב ושמגולל את כל חשיפת המזבח בהר עיבל "עם נולד".
ראשית ישראל, גלעד קריב, ראשית ישראל, הצעדים הראשונים שלנו כאן כעם וכמדינה – כן, אני עמדתי ביום העצמאות על הכבש של המזבח הזה, ממצא אותנטי, כן? עדות אותנטית אכן לראשית ישראל. מזבח, אגב, שחוץ מזה שהוא עדות לראשית ישראל, הוא גם עדות אותנטית לניסיונות ההרס וההשמדה של ישראל. התוכנית להשמדת ישראל – היה פה קודם איווט ליברמן, הוא עשה לזה אאוטינג לא מזמן במהלך המלחמה – התוכנית הזאת, שהייתה סוד בוועדת חוץ וביטחון, התוכנית להשמדת ישראל של המשטר האיראני, שהיום, ברוך השם, מתמודד עם תוכנית השמדה שלו עצמו, התוכנית הזו היא כידוע לא מכוונת רק לחורבן פיזי של ישראל. השאיפה הזו של האסלאם הרדיקלי, ותומכיו הרחוקים והקרובים, איננה רק לחיסול קיומנו הביולוגי, אלא לחיסול הישות הלאומית והרוחנית שלנו. למלחמה הזו, כידוע, קרא האויב "טופאן אל-אקצא", כי הכוח המניע אותו זו אותה אמונה דתית מעוותת, וחלק מרכזי שלה הוא חיסול של כל תרבות וזהות אחרת.
הציוויליזציה שלנו, של העולם המודרני, שהמורשת היהודית היא הבסיס האיתן שלה, ניצבת היום מול תרבות ברברית שמאיימת על שלומה, אבל לא פחות מזה – על זהותה. אנחנו רואים את האיום הזה מתממש לנגד עינינו ברחבי אירופה כבר היום. הרי החיילים שלנו שנלחמים בבינת ג'בייל, בח'אן יונס, הם נלחמים עבור הזהות של תלמידי בתי הספר במנצ'סטר ובבריסל, בניו דלהי ובקניה. האמת, הם נלחמים גם עבור הזהות והעולם הרוחני של התלמידים במכה ובמדינה; תרבות של חירות האדם, תיקון עולם, אהבת החיים, לעומת תרבות שמחנכת לכפייה, לחורבן ולקידוש המוות.
השימור הזה, מה שאנחנו קובעים היום בחוק כאן, השימור הזה של אתרי מורשת וארכיאולוגיה, משקף בראש ובראשונה את הכבוד לאדם, לאדם, להתפתחות שלו בכל התקופות של הארץ הזו, לא רק בתקופות שאנחנו שלטנו כאן, בוודאי השימור והממצאים של התקופות שהעם היהודי שלט בארצו. מהאבות כיחידים, אבות האומה, תקופת ההתנחלות כמובן, מימי יהושע, עד חורבן הבית השני, עד חורבן ביתר, ימי המשנה והתלמוד, כל אלו משקפים את התרומה התרבותית האדירה וחסרת הפרופורציה שתרם העם שלנו לתרבות האנושית כולה.
לכן התיקון שאנחנו עושים היום, הערב, הלילה, יותר נכון, בחוק הזה, של שימור המורשת והתרבות האנושית בכללותה ובפרט מורשת ישראל, הוא חלק מהותי מהניצחון במלחמה הזאת, מלחמת התקומה.
כשאנחנו שומרים את המורשת, כשאנחנו מכבדים, נוצרים, מנגישים את השורשים שלנו כאן בארץ הזו, זה חלק מהניצחון במלחמה הזו שנסבה על זה, על השורשים הללו. כי מול הרשות הזאת, שאנחנו נקים עכשיו במשרד המורשת, מול רשות המורשת ניצבת כידוע רשות אחרת, זו המכונה הרשות הפלסטינית, שרק השם שלה, אגב, רק השם שלה הוא שוד מכוון של היסטוריה ומורשת. מייסדיה וראשיה הרי ממשיכים את דרכו של מחריב הארץ, הקיסר הרשע אדריאנוס, שניסה גם הוא לא רק לפגוע בנו פיזית, אלא גם למחוק אותנו מהמפה, וכידוע, במסגרת הזאת שינה את שמות הערים וגם את שם הארץ, ארץ יהודה, לפלשתינה. הרשות הזו וגרורותיה הסרטניות בעזה ובכל מקום, גם היא, כידוע, עוסקת רק בדבר אחד, רק בדבר אחד, השמדת ישראל – טרור משפטי, כלכלי, מדיני, צבאי וגם טרור ארכיאולוגי, גם מחיקת זכר ישראל, "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד", אז זהו שלא, שלא, אנחנו נדאג שלא. לא יכחידונו ולא ימחקו אותנו מהמפה. אנחנו במדינה ריבונית, אנחנו נדאג לכך בשדה הקרב הצבאי, כמו שעושים חיילינו הגיבורים, ונדאג לכך גם בשדה המורשת, ההיסטוריה והארכיאולוגיה, כפי שאנחנו עושים הלילה בחוק הזה.
עוד משהו חשוב ואחרון שאני רוצה לציין שאנחנו עושים בחוק הזה – אנחנו מוציאים את תחום המורשת והארכיאולוגיה מידי המינהל האזרחי, שתחת הצבא, לאחריות מלאה וישירה של ממשלת ישראל. כפי שנאמר בסעיף הראשון, המתנוסס על החוק, ציטוט: "מטרת חוק זה לקבוע אחריות ישירה של מדינת ישראל לטיפול בעתיקות ובאתרי מורשת וארכיאולוגיה ביהודה ושומרון". אוצרות הרוח והתרבות שלנו – חברותיי וחבריי לכנסת, אני אצטער מאוד אם זה שנוי במחלוקת בבית הזה, זה לא אמור להיות שנוי במחלוקת – אוצרות הרוח והתרבות שלנו לא יהיו יותר תחת ממשל צבאי ולא יהיו כפופים לגחמות או לשיקולים לא רלוונטיים. לא מערת המכפלה, לא סבסטיה, לא ההרודיון, לא הסרטבה, שהשבוע השר אליהו מחדש את מסורת המשואות ועושה שם אירוע מאוד חשוב. כל אלו לא יהיו תחת ממשל צבאי.
כנסת ישראל מחילה היום באופן ישיר את החוק הישראלי ביהודה ושומרון. זו לא רק זכותנו, זו חובתנו. מדינת ישראל הוקמה בארץ ישראל לא רק לשם הגנת העם היהודי, גם לשם טיפוח המורשת הזהות והתרבות שלנו עבורנו ועבור העולם כולו.
אני מסיים, אדוני היושב-ראש, שמעתי בדיוני הוועדה את הצווחות של ארגוני השמאל שהתנגדו לחוק הזה. חלקם, אגב, בכסות אקדמית ודיפלומטית; חלקם, לבושתנו, קולות שהגיעו מרשות העתיקות של ישראל. אני אומר לאלו ולאלו: החוק הזה אכן מממש את זכותנו המלאה כריבון ביהודה ושומרון. אנחנו עושים זאת בגאון ובהדר, לא מתנצלים על זכותנו ועל זהותנו, שיהודה ושומרון היא חלק מהותי ממנה, לכן גם לא מהססים בכל הנוגע לריבונותנו.
אני מקווה מאוד, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בוסקילה וכל חבריי כאן לקואליציה, שהחוק הזה יהיה סנונית ראשונה של הרבה חוקים שאנחנו נחיל בכנסת בשנים הקרובות ביהודה שומרון ועזה להשלמת ריבונותנו המלאה, שהיא-היא הניצחון המוחלט. תודה רבה.
תודה, אדוני היושב בראש. רבותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, השעה קצת מאוחרת אבל אני הקשבתי קשב רב לדוברי האופוזיציה, ובראשם למרכזת האופוזיציה, חברת הכנסת בן ארי, ששאלה כאן למה זה חשוב, האם אין דברים דחופים יותר מהקמת רשות מורשת ועתיקות ביהודה ושומרון. ואני חוזר, מירב, על מה שאמרתי קודם.
על מה המלחמה הזו, מירב, על מה המלחמה? למה הילדים שלנו מקיזים דם בעזה, בלבנון, בסוריה? למה הטייסים שלנו מסכנים את נפשם באיראן, מעל טהראן, מעל שיראז, מעל כל המקומות הללו? למה? על מה כל המלחמה הזו? המלחמה הזו היא לא על שטח. אין לנו קונפליקט על שטח עם איראן, כידוע.
המלחמה הזו היא על הזהות שלנו, על התרבות שלנו. היא על אלוהים, היא על השייכות העמוקה שלנו לארץ הזאת, שהארץ הזו היא חלק מהותי מהזהות שלנו, מהמורשת, מההיסטוריה. לכן גם הניצחון במלחמה הזו חייב לכלול את שתי הקומות הללו – את הקומה הפיזית, הניצחון הפיזי – המוחלט, אגב, שצריך להיות – הכרעה, ניצחון, הדברים שלצערי הרב יצאו מהלקסיקון של צה"ל ב-30 השנים האחרונות. לא ניצחון – שמענו השבוע קצינים בכירים, אני לא בדיוק אצטט, שניצחון זה מילוי היעדים של הדרג המדיני ועוד כל מיני הגדרות ביורוקרטיות.
ניצחון, חיסול או כניעה של האויב, הכרעה. יש איזה מין אמירות כאלה מוזרות אצל בכירי צה"ל: כל מלחמה מסתיימת ברגל מדינית. איפה למדו את הדברים הללו? אמרתי לאחד מאלופי צה"ל, תן לנו את הרשימה של ההיסטוריה, תולדות המלחמות בעולם, ובוא נראה איזו מלחמה הסתיימה בניצחון צבאי, בוא נדבר על זה. תעבור על כל מלחמות נפוליאון, על כל מלחמות אלכסנדר מוקדון, על הרומאים, תאמר לנו מאיפה המציאו את הדבר הזה, את השטות הזו.
אז קודם כול ניצחון פיזי, מירב. אבל דבר שני – ניצחון תרבותי על הציוויליזציה. החוק הזה - - -
מירב, החוק הזה הוא חלק מהניצחון על הברבריות הזו.
החוק הזה הוא על ערכי התנ"ך; הוא על השייכות שלך, מירב בן ארי, כבת לעם היהודי, לארץ ישראל.
החוק הזה הוא על הצדק הציוני. לא תהיה משילות, אגב - - -
- - לא תהיה משילות אם לא יהיה צדק. אם את לא תאחזי, אם לא תהיה צדקת הדרך, אם לא תהיי מחוברת לצדק הציוני, התנועה הצודקת ביותר בעידן החדש, לא תהיה גם משילות. לא תהיה משילות.
את יודעת, משילות מתחילה בראש שלך. משילות מתחילה בראש של גלעד קריב. כשהוא עומד כאן והוא חושב שהארץ הזאת שייכת למישהו אחר, שאתה מעלה בכלל את השאלה הזאת - -
- - את השאלה הזאת, של מי הארץ הזאת - -
- - איך אתה לא מתבייש להעלות את השאלה הזאת?
אתה יודע, אדוני היושב בראש - - -
אתה יודע, אדוני היושב בראש, יש ציטוט מפורסם של זאב ז'בוטינסקי, יש ציטוט מפורסם של ז'בוטינסקי - - -
תשאיר אותו, שיקשיב, אולי הוא ילמד משהו.
אתה יודע, יש ציטוט מפורסם של זאב ז'בוטינסקי, שאמר, אני אצטט במדויק: "הקשו נא לאיכר צרפתי" – אני מסיים בציטוט הזה של ז'בוטינסקי.
אין כמוך, עליזה, שתאהבי את הציטוט הזה של מורנו ורבנו, מורנו ורבנו זאב ז'בוטינסקי.
"הקשו נא לאיכר צרפתי קושיות על כך, האם צרפת היא ארצו", אמר ז'בוטינסקי.
"אם בדין הוא שהיא תהיה מדינה עצמאית - - - הרי אלו אקסיומות", אומר ז'בוטינסקי, "לא שאלות". אני מסיים. "רק נכי הרוח הללו, נכי הרוח הללו - -"
"- - בעלי הפסיכיקה הגלותית" – תזכרו את זה, תלמידי ישראל – "רק נכי הרוח הללו, בעלי הפסיכיקה הגלותית, עשו אותן לשאלות" – השאלות הללו, קריב, של מי הארץ הזאת.
"רק נכי הרוח, בעלי הפסיכיקה הגלותית, הפכו אותן לשאלות שיש לחקור אותן ולהוכיחן. האומנם חייבים" – אמר ז'בוטינסקי – "להוכיח אוויר - - - רעב, צמא? מדינה יהודית בארץ ישראל כמוה כאור וכאוויר: שלי היא. אני יודע זאת מיום שבו ראיתי את אור העולם. כאן אני עומד", ובאיטלקית המשובחת שלו הוא אמר: "ובאסטה" – די. איך אומרים אצלכם, מנסור? באס - -
זו הארץ שלנו, והחוק הזה בא בדיוק בשביל זה, מירב בן ארי – להעמיד את הצדק הזה על מכונו. תודה רבה.
1,956 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.