קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שומעת בבית הזה שוב שאנחנו חיים בתקופה של ניסים. אז זהו, שלא. אולי בתקופה של לה-לה-לנד, כי רק אתם בקואליציה יכולים להשוות שירות לאומי-אזרחי לשירות צבאי, ועוד בזמן מלחמה, מלחמה שנמשכת או-טו-טו שלוש שנים. בזמן שיש מחסור חמור בלוחמים – שעליו הרמטכ"ל מתריע כבר חודשים, ואני ארחיב על זה אחר כך – אנחנו ביש עתיד מתריעים שוב ושוב, יותר משנתיים, שחסרים לוחמים במלחמת הנצח הזו. אבל אתם כדרככם מתעלמים מאזהרות מערכת הביטחון, כדרככם לא עושים דבר כדי לשנות את המצב. דחיינות. נהפוך הוא, אתם ממשיכים להכיל את מפעל ההשתמטות הגדול. וביומיים האלה קיבלנו את ההוכחות הכי חזקות לנחישות שלכם להכיל את מפעל ההשתמטות.
לצה"ל חסרים נכון להיום – יש מי שאומר 15,000, 17,000, חיילים, ומתוכם 8,000 לוחמים. זה לא סוד, לא אני המצאתי את המספרים האלה, וזה בטח לא בא לכם בהפתעה, החוסר הזה בלוחמים. אז מה התשובה הכי טובה שלכם? לנתב עוד חייבי גיוס צעירים, כשירים – לאן? לא לגיוס. לשירות לאומי. זו התשובה שלכם לרמטכ"ל זמיר שמזהיר שהצבא יכול לקרוס לתוך עצמו.
האמת, קראתי בצער את ההתבטאויות של יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שתקף את הרמטכ"ל על דבריו. אני מצטטת את מה שאתה, אדוני, אמרת: אמירות חסרות אחריות על קריסת צה"ל בעיצומה של מלחמה היסטורית, הן חסרות תקדים ופוגעות באופן ישיר במאמץ המלחמתי. הוספת ואמרת: מדובר בהתנהלות מסוכנת שמחלישה את החוסן הלאומי.
האמת, הייתי מצפה שתקרא לסדר על אוזלת היד של הקבינט, על אוזלת היד של הממשלה, של העומד בראשה, שיודעים על המחסור בלוחמים, שיודעים על הסכנות שהרמטכ"ל מתריע. אז אני, ברשותך, אדוני, רוצה להודות לרמטכ"ל, לרב-אלוף אייל זמיר, על הרמת הדגלים, כי זה בדיוק התפקיד שלו. והוא עשה את זה בדלתיים סגורות. רב-אלוף זמיר משרת את מערכת הביטחון כבר יותר מ-40 שנים. הוא שירת בתור מפקד אוגדה 36, היה רמ"ט זרוע היבשה, היה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בזמן צוק איתן, מפקד פיקוד דרום, סגן הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון, ועכשיו – רמטכ"ל צבא ההגנה לישראל. אז הדבר האחרון שמגיע לו זה הטפת מוסר על ביטחון, על שהיה באמת נאמן לצו מצפונו, על שעשה את תפקידו.
באופן אישי, וחבריי יודעים, ישבתי עשרות ואולי אפילו מאות שעות בוועדת החוץ והביטחון בדיונים על חוק ההשתמטות, שנגנז נכון לעתה, ועשיתי זאת מתוך דאגה אמיתית לסד"כ בצה"ל, מתוך דאגה אמיתית למדינת ישראל, מתוך דאגה אמיתית מהמחסור בחיילים, בלוחמים. ישבתי, טענתי, נימקתי, עשיתי זאת בתחושת שליחות, כדי להבטיח גיוס שווה לכולם. מיותר לציין שאני חושבת שמאחר שקיים חוק שירות ביטחון בתוקף, והוא קיים, נכון להיום, הגיע הזמן ליישם אותו באופן מלא ושוויוני, ואין שום סיבה שלא כל הבנים וגם הבנות ייקראו לשירות בצבא.
היום אתם מביאים לאישור חוק שירות לאומי-אזרחי, חוק שמסדיר בפועל פטור לחרדים משירות צבאי, עם חלופה אטרקטיבית של שירות לאומי. שוב, זה חוק שתפור בהזמנה של חייטים לחרדים בלבד. הפכתם את זה לאומנות של ממש. זה חוק שהייעוץ המשפטי של ועדת החוץ והביטחון התנגד לו נחרצות טרם הסדרה חוקית של משבר הגיוס. הוא אמר: אי-אפשר לקדם את חוק השירות הלאומי בלי הסדרה של חוק הגיוס. הוא התנגד לחוסר השוויון המגולם בחוק, ואני מצטטת: "חלופת השירות האזרחי-ביטחוני, הפתוחה רק לבוגרי מוסדות חינוך חרדיים, מהווה פגיעה בשוויון, שכן טיבו של השירות הלאומי-אזרחי שונה בתכלית מהשירות הצבאי". הייעוץ המשפטי התנגד, כי השירות הלאומי נבדל משירות צבאי בהיותו – ושוב ציטוט: "רצוני ללא כפייה, קצר משמעותית וגם אינו כולל שירות במערך המילואים". חיילי הסדיר אולי עושים שלוש שנים בשירות סדיר, אבל הם עושים מילואים כשש שנים מחייהם, והחוק הזה פוטר את מי שעשה שירות אזרחי מאותן שנות מילואים.
אז אני פונה גם לאזרחי ישראל. כל המדינה אומרת לאחינו החרדים: "אל תעמוד על דם רעך"; "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". אבל השלוחים של אותם חרדים צעירים, כשירים, השלוחים שלהם בכנסת מתעקשים להשאיר אותם ללא ליבה, ללא השתלבות בשוק התעסוקה וללא תרומה כל כך קריטית לצה"ל ולמדינת ישראל בזמן מלחמה רב-זירתית שגובה מחיר כבד מצה"ל ומהעורף האזרחי.
אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל לפני 20 שנה נתניהו קרא לחרדים: צאו לעבוד. אז איך עברו הזמנים. היום ראש הממשלה באמת התגלה במערומיו כשהוא הגיע במיוחד, בחגיגיות מבישה, להצביע בעד חוק עונש מוות פיקטיבי או פופוליסטי או גזעני או לא שוויוני. היום ראש הממשלה מרגיש הכי בנוח עם חוסר שילובם בשוק התעסוקה, והוא קרא להם לצאת לעבוד לפני 20 שנה. הוא מרגיש הכי בנוח עם "נמות ולא נתגייס" ועם "בצבא הכופרים אין אנו מאמינים". אז הקואליציה של נתניהו בשלה – ממשיכה לאפשר השתמטות המונית של עשרות אלפי צעירים כשירים, ממשיכה לקדש את שלמות הקואליציה, ממשיכה לשמן את הכיסים, ממשיכה לשחוק את המשרתים, ממשיכה לתפור חוקים בהזמנה רק לחרדים.
אז אני חוזרת: המילואימניקים כורעים תחת הנטל, משפחות מתפרקות, בעלי עסקים קורסים, ואתם בלי לב. אבדה הבושה לגמרי. אתם לא רואים את האבדון הכלכלי, האבדון החברתי, האבדון המוסרי שאתם מובילים אותנו אליו? המלחמה כנראה תימשך עוד הרבה, והלוחמים האמיצים שלנו כנראה ייאלצו לשרת עוד הרבה חודשים וימים, והם ייאלצו לחכות שיבוא מישהו שיחלוק איתם את הנטל, שמישהו יחליף אותם אחרי מאות ימי מילואים, אחרי שבקושי ראו בית בשנתיים וחצי האחרונות.
איבדנו רבים מטובי בנינו במלחמה הזאת. 931 חללים עד כה גבתה מלחמת הנצח הזו, וכן, אפשר לומר שגם לשחיקה היה מחיר, מחיר בחיי האדם. מדינת ישראל חייבת להחליף את סדרי העדיפויות שלה, חייבת להחליף את סדר-היום. חייבים להחליף את הממשלה. אי-אפשר להמשיך כך.
בשתי הדקות שנותרו לי אני רוצה קצת לדבר על מלחמת שאגת הארי, שהדבר שמאפיין את הממשלה, את ראש הממשלה, את שרי הקבינט, זה שהם נעדרי צנעה ונעדרי אמינות. הבסנו לפני כמה חודשים לדורי-דורות את החמאס, את איראן. הרבה מאוד סיסמאות, אבל באמת לא אמינות. והרמטכ"ל זמיר, זו חובתו להדליק את הנורות האדומות. זה קצת מזכיר לי בדז'ה וו את האזהרות של התצפיתניות לפני 7 באוקטובר. מדליקים מנורות, מרימים דגלים, ואף אחד לא שואל בתוך הקבינט מי הדליף את דברי הרמטכ"ל הכל-כך חמורים.
נאמר כאן לפני כמה דקות שהולכים לקדם חוקים בהצעה משותפת של יושב-ראש הוועדה עם ראש הממשלה, אבל אולי היה נכון בגילוי נאות לומר שהרמטכ"ל כתב מכתב ב-11 בינואר 2026. כבר עברו חודשיים לפחות, ואז הוא הרים דגל שחור. הוא משך בדש המעיל גם לראש הממשלה, גם לשר הביטחון, גם ליו"ר ועדת החוץ והביטחון. הוא התריע על המחסור החמור בלוחמים, על פגיעה בכשירות בצה"ל, וקרא להשלמת החקיקות שעכשיו אומרים שמחוקקים.
לפני שנתיים הוא קרא להם – אני רוצה לצטט: "צה"ל נדרש באופן דחוף לתוספת כוח אדם באיכות גבוהה, בסדיר ובמילואים". אני מצטטת עוד ממכתב הרמטכ"ל בינואר: "צורכי כוח האדם של צה"ל הוצגו בשורת דיונים מקצועיים. החקיקה בהקשרים אלה אינה מתקדמת באופן הנדרש, היא עלולה להביא את צה"ל לחוסר כשירות - - - ככל שלא יוארך השירות באופן דחוף, מיידי ורטרואקטיבי, תיגרם פגיעה חמורה בבניין הכוח בכשירות צה"ל, באיכות ההכשרות בצה"ל". הוא גם התייחס לחוק הארכת שירות החובה ל-36 חודשים במקום 30, שמחכה שנה וחצי על שולחן ועדת החוץ והביטחון. הוא אומר שההשפעה תבוא לידי ביטוי כבר בשנה הקרובה, ביתר שאת, כמובן, החל מינואר 2027, כשיפוגו 36 החודשים. הוא מתייחס לתיקונים נדרשים בחוק שירות המילואים, והוא חותם במשפט: "נוכח האיומים שעימם מתמודד צה"ל ולאור ההשלכות המשמעותיות המתוארות לעיל, נדרשת מעורבותך הדחופה בקידום הנושא".
המכתב היה מיועד ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, לשר הביטחון, ובראש ובראשונה לראש הממשלה. אף אחד מהם לא עשה כלום במשך חודשיים, לא שעה לדברי הרמטכ"ל, ועכשיו בדיון סגור הוא הרים עשרה דגלים אדומים: הוא חייב בלוחמים, אתם רואים מה קורה בצפון. לנו חסרים 17,000 לוחמים – החמאס הוסיף 30,000 לוחמים; תעשו את המתמטיקה. אז הממשלה מפקירה את צה"ל כבר שלוש שנים בכך שהיא לא מגייסת את כולם.
1,195 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.