קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, גברתי השרה, יש תחושה של דז'ה וו שמשום מה לא מגיעה לבית הזה. עומד רמטכ"ל בדיון חסוי, מזהיר ממצוקת כוח אדם בצה"ל, מרים 1,000 דגלים אדומים ואומר לחברי הקבינט: שימו לב: אנשי המילואים שעשו כבר יותר מ-500 ימים לא מסוגלים יותר. הם לא מסוגלים יותר מאלף סיבות: כי העסקים שלהם קורסים, כי הבתים שלהם קורסים, כי הם לא מצליחים לאזן בין חיי המילואים לחיים האמיתיים, כי הכול כבר התאחד. אני רואה את גיסי – הכול כבר התאחד. הוא כבר לא בטוח מה הוא עושה בחיים שלו, אם הוא בעל מסעדה או שהוא מילואימניק. אחרי 500 ימים אני יכול לומר לך, הוא יותר מילואימניק. הבן אדם מגיע הביתה, קובי הגבר, רואה את הילדים שלו – את ארבעתם, שיהיו בריאים, כפרה עליהם – רואה את הילדים שלו לשעה, עולה על מדים, לוקח נשק ויוצא. באיזה עולם נורמלי בן אדם שיש לו עסק לא הולך לבדוק את העסק שלו, אם הכול בסדר? הוא מנשק את הילדים ונוסע לצבא.
אבל זה לא משפיע פה על אף אחד. לאף אחד לא אכפת. מה הרמטכ"ל עוד צריך לעשות? מה הוא צריך לעשות בשביל שזה יזיז לכם, שתשמעו אותו, שתתייחסו אליו? ואני גם רוצה לשאול את חברי הקבינט: למה היה צריך את ההדלפה הזאת? הרי האופוזיציה לא נמצאת בקבינט, רק חברי הקואליציה נמצאים בקבינט. למה היה צריך להדליף את מה שהרמטכ"ל אמר? הרי אתם אחרי זה באתם ואמרתם: זה מחליש אותנו. גם אתה, בועז, שמעתי אותך אומר את זה, ושרים אחרים: זה מחליש אותנו, זה לא עושה לנו טוב בעולם. באת אליו בטענות, אבל הוא לא הדליף את זה. הוא אמר לכם את זה בדיון סגור, אז למה הדלפתם את זה?
ואני רוצה להזכיר לכם, אתם הפלתם את החוק שלי שדרש פוליגרף לחברי הקבינט, בדיוק מהסיבה הזאת – שתוכלו להמשיך להדליף. אז אתם לא יכולים מצד אחד להדליף ומצד שני ליפול על הרמטכ"ל. הציבור לא אהבל, הציבור מבין מה קרה. הדלפתם את זה כי זה נוח לכם, כי אתם רוצים אחרי הפגרה לבוא ולהמשיך לקדם את חוק ההשתמטות. מה לעשות, זה לא עובד. הציבור הישראלי כבר לא מטומטם. הוא מבין מה קורה פה ושיש עשרות אלפים, אם לא מאות אלפים, של חיילי מילואים שמסתכלים אחורה ורואים שאף אחד לא בא להחליף אותם, אז הוא לא מסכים לדבר הזה.
וכשהרמטכ"ל מרים עשרה דגלים, צריך להתייחס אליו, צריך להבין מה הוא אומר. אני הייתי פה לפני 7 באוקטובר כשהאלופים דפקו על דלתות המליאה ואמרו לשרים: בואו, תדברו איתנו, והתעלמו מהם; כשהרמטכ"ל ביקש דיונים ואמרו לו: זה לא הזמן. ואז ראינו מה קרה. אז למה צריך לחוות את זה שוב? למה צריך, בזמן שמדינת ישראל נמצאת פתוחה בכל החזיתות האפשריות, להמשיך ולהתקשקש בדבר הזה? למה אתם לא יכולים לגלות מנהיגות, לעמוד פה ולומר: הרמטכ"ל צודק. הרמטכ"ל צודק. כל אחד, שיפנה לציבור שלו ויגיד: תתגייסו. מי שיכול להתגייס – שיתגייס. אתם צעירים, אתם בריאים, אתם חזקים – לכו תעשו צבא. מה הבעיה לעמוד פה ולהגיד את זה? אבל לא. במקום זה, ערב החג אתם תעמדו פה ותתעסקו רק בעצמכם.
תראו איזה חוקים עוברים היום, תראו במה מתעסקים. לא מתעסקים במילואימניקים, לא מתעסקים בבעלי העסקים, לא מתעסקים במעמד הביניים – לא מתעסקים בכלום. מתעסקים רק בפופוליזם זול. מתעסקים בפריימריז. מתעסקים בכל מה שלא משנה לאזרחי מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל מחר הולכים לשבת בשולחן החג. במקום שהם ידברו ויגידו איזה ממשלה מדהימה יש פה, הם יגידו בדיוק הפוך – הם יגידו שזאת ממשלה שעשתה אפליה בין עובדים במגזר הציבורי לעובדים במגזר הפרטי, וישאלו את עצמם: למה הם עשו לנו את זה? למה עובדים במגזר הפרטי יפסידו אלפי שקלים בחג הזה? למה? גם אני שואל למה, אבל לאף אחד אין תשובה. והמילואימניקים ישאלו את עצמם: למה אף אחד לא מחליף אותי? וגם אני שואל את זה, אבל אין תשובה. אבל הם יעמדו פה וימחאו כפיים וישמחו שהם הצליחו בדרך-לא-דרך לגנוב 800 מיליון שקלים – ספוילר, שנעצרו, היום אמרו שזה חוזר לוועדת הכספים, אז נאור וולדי, בהצלחה.
במקום להחזיר את הכסף הזה אלינו, לזוגות הצעירים, למילואימניקים, לבעלי העסקים, לכל מי שבחר אתכם לשבת בכיסאות האלה, מה אתם עושים? פותחים שמפניה ובקלאוות. הלוואי שלדור שלנו יהיה את הכסף לממן את השטויות שלכם. תודה רבה, אדוני.
667 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.