הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אתה שונא יהודים שכמוך. שונא יהודים.

(חבר הכנסת עופר כסיף יוצא מאולם המליאה).

שונא את כולנו.

איזה מלשנים, מה זה התינוקייה הזאת? חבורת מלשנים. קריאה ראשונה, קריאה שלישית, תקרא לה, תלך, תבוא.

גן ילדים. כנסת, רבי. כל היום אתם – למה? למה? למה להוא? למה להוא? אני יכולה להתחיל, אדוני?

לא, לא התחלתי, כי היה פה - - -

אבל לא נכון. לא אמרת לי.

תודה. שיהיה כאן שקט, אני הולכת לדבר על הלוחם הגיבור ג'וש בון. 748 ימי מילואים רצופים כצלף מצטיין בצבא ההגנה לישראל. הרמטכ"ל זמיר, אני פונה אליך. בוא תסביר לי, תסביר לי עכשיו איך הצבא, הצבא, מאפשר לגיבור הזה, לגיבור החיל הזה, 748 יום להיות מאחורי כוונת כצלף מצטיין בצבא, לעבור מיחידה ליחידה, מיחידה ליחידה. הגיעו אלינו חברים שלו, לוחמים לצידו, הגיע אלינו המפקד שלו, שאמר שהוא לא השתחרר, תמיד נתן לנשואים. 748 יום. ב-29 בדצמבר הוא שוחרר. ב-11 בינואר הוא שם קץ לחייו. הוא מת בקרב, הוא לא צריך את הטובות שלך להכיר בו בתור חלל, אבל גם בתור חלל, אדוני הרמטכ"ל, אתה לא מכיר בו, כי אתה נצמד להוראות החוק.

אז בוא אני אראה לך איך מפרשים הוראות חוק על דרך ההרחבה. חוק שירות מילואים קובע, בין השאר, וחוק בתי קבורה צבאיים קובע – חייל מילואים בדרך למילואים או אחרי. 748 יום מילואים ברצף. תגיד לי, אתה נורמלי, אדוני הרמטכ"ל? יש לך אחריות. איך נתת לו להיות 748 יום במילואים ברצף בתור צלף? איך העזת?

אז לא הבנתי. הוא עשה את שלו, הגיבור-על הזה, חייל בודד בישראל, ג'וש בון, בן 33. 748 יום מאחורי כוונת, צלף מצטיין, מחסל מחבלים ארורים, ועכשיו אתה עושה טובה, שאנחנו צריכים את חיילי גולני, שחוסמים לנו פה את הכניסה לכנסת, בצדק, הולכים לעשות הפגנות כי אתה לא נותן לו קבורה צבאית? איפה אני נמצאת? תגידו לי, רבותיי, אני באמת שואלת, מה הולך פה? אנחנו רואים פה את הגיבורים, רואים פה את הגיבורים שמגיעים כאן לכנסת, חיילים בודדים, שהוא היווה עבורם סמל, ואתה לא נותן לו קבורה צבאית.

אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני הרמטכ"ל, אני אמרתי פה ללוחמים: אני מוכנה בעצמי, עם האצבעות האלה, עם הציפורניים האלה, לעזור להם לכרות את הקבר בהר הרצל. ללכת יחד איתם, לקחת את גופת הלוחם, השם ייקום דמו – כן, השם ייקום דמו. 748 יום הצבא נעזר בשירותיו כצלף גיבור. הוא שם קץ לחייו. ותראו מה עשיתם. מה עשיתם? שאלתם את אימא שלו בטלפון אם היא מסכימה לנתיחת הגופה. תקשיבו טוב. הרי למה עשו נתיחת הגופה? כי אולי יש לו בגוף איזה סם. באמת, אדוני? אני לא יודעת. אני אולי אחרי יומיים מאחורי כוונת של צלף, הייתי צריכה לקחת משהו כדי להירגע. אני לא יודעת. נגיד שהוא לקח סם. בואו נניח את ההנחה הזאת, שבגלל זה הרי רציתם לעשות נתיחת הגופה – תתביישו לכם, אגב, תתביישו לכם שביקשתם מהאימא הסכמה לנתיחת הגופה. מה, זה חוק חקירת סיבות מוות, ולא ידעתי? למה, היה פה איזה חשד שמישהו עשה לו משהו? באמת. ופה אני אומרת לך, אדוני הרמטכ"ל: לא משנה מה יש בגוף שלו, זו אחריות שלכם. אתם.

ב-29 בדצמבר הוא השתחרר. הוא היה מאושפז. קיבל טיפול לפוסט-טראומטיים. שוחרר, שם קץ לחייו. אז אתם לא תכירו בו בקבורה צבאית? אנחנו צריכים, כולנו, להתבזות פה ולהוריד את הראש שלנו. לכן אני אומרת לך פה, אדוני הרמטכ"ל - -

- - אני מודיעה ללוחמי גולני: אני איתכם יחד. לוקחים את החייל הגיבור וקוברים אותו בהר הרצל. אני איתכם כורה את הבור. שיהיה פה ברור, אני איתכם, בשם חסינותי, עוזרת לכם לעשות את המעשה הזה.