קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, עם כל הטירוף שקורה היום במדינת ישראל וכל הנושאים הבוערים, חשוב לי לשים רגע זרקור על מה שקורה כרגע עם תעשיית הקולנוע ואמירותיו של שר התרבות והספורט. אני חושבת שאנחנו חייבים רגע להתייחס לזה, זה נושא חשוב מאוד. אני רוצה להזכיר לכולם את דבריה של השרה רגב, שאמרה: מה שווה לנו התאגיד אם אי-אפשר לשלוט בו? על אותו משקל, זה מה שאומר לנו בעצם שר התרבות והספורט: מה שווה הקולנוע, אם אי-אפשר לשלוט בו?
ההחלטה של שר התרבות לבטל את תקציבי הקולנוע הישראלי אינה מדיניות תרבות, זאת לא רפורמה, וזה בטח לא מהלך מקצועי. זו ענישה, זו נקמה אישית, שמוסווית כאיזה סוג של עיקרון. שר שמחליט לשלול תקציב של 130 מיליון שקלים מענף שלם, לא בגלל כשל מקצועי – לא בגלל שחיתות, לא בגלל בזבוז כספי ציבור, אלא בגלל ביקורת, חרם או אי-נוחות פוליטית – חוצה קו אדום מסוכן. זה ממש לא ניהול אחראי, זה שימוש בכוח כדי להשתיק. הכסף הזה הוא לא מתנה ליוצרים. הוא מעוגן בחוק הקולנוע, הוא מחולק לפי תבחינים מקצועיים, הוא מנוהל על ידי קרנות עצמאיות. הוא מחזיק תעשייה שלמה – אלפי עובדים, מפיקים, שחקנים, אנשי סאונד, תאורה, עריכה, ספקים ויוצרים רבים, גם בפריפריה – שאין להם גב כלכלי אחר.
ביטול התקציב הזה לא מעניש קומץ של אומנים, הוא פוגע באלפי משפחות ישראליות, הוא מקפיא הפקות שכבר יצאו לדרך, הוא מפר התחייבויות, הוא משדר מסר מסוכן לכל תחום התרבות בישראל. מי שלא מיישר קו אידיאולוגי ישלם מחיר כלכלי. זה גם מהלך חסר אחריות כלכלית. קולנוע הוא תעשייה שמייצרת תעסוקה, השקעות, שיתופי פעולה בין-לאומיים והכנסות, אומנות, יצירה. בעולם כולו מדינות נאבקות למשוך הפקות, אצלנו מאיימים לפרק מערכת שעובדת רק כי לא מחאו כפיים בטקס. וזה אולי החמור מכול. זה מסר לעולם שישראל מצמצמת חופש יצירה, מחלישה תרבות ומענישה אומנים על עמדותיהם. זה פוגע בכוח הרך של המדינה, דווקא ברגע שבו הוא קריטי. זו פגיעה בדמוקרטיה וערכיה.
ממשלה חזקה לא מפחדת מביקורת. שר חזק לא מעניש את עולם התרבות. דמוקרטיה שמענישה יצירה, מענישה בסוף את עצמה. וראיתי שכבר היום יצא מכתב לאיגודי התרבות הנתמכים בתקנת איגודים מקצועיים של משרד התרבות והספורט, שבהתאם למדיניות של השר לא ייפתח קול קורא. זה כבר קרה היום. ואני רוצה להגיד לכם שלשיטת המימון של הקולנוע בישראל השפעה ברורה על מספר הסרטים ועל היקף תעשיית הקולנוע הישראלית. מקום המדינה עד 1960 נעשו בישראל 13 סרטים בלבד. בסך הכול, מהקמת המדינה עד שנת 2000 – 463 סרטים, ואחרי הסדרת חוק הקולנוע, ואיתו תקציב הקולנוע, הייתה תנופה אדירה של יצירה קולנועית, ובין 2001 ועד 2017 – 372 סרטים עלילתיים באורך מלא.
אני רק רוצה להגיד: אסור לנו להשתיק את עולם הקולנוע. אנחנו צריכים לעודד את עולם הקולנוע, לעודד את עולם היצירה, בלי קשר לעמדות פוליטיות ובלי קשר - -
450 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.