קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, עם ישראל היקר, קיימתי היום בוועדת העבודה והרווחה דיון בנושא הצעת חוק תשלומים של פדויי שבי. הדיון היה באמת משהו שלא חוויתי בכמעט חמש שנים שאני נמצאת פה. עמוס בכאב, בצער, ובעיקר מאבק, מאבקים שלא פסקו בין משפחות של חללים חטופים לבין משפחות של חטופים חיים שחזרו. נבנו פירמידות של כאב – מלמעלה, מלמטה, מי בתחתית, מי פחות, למי מגיע יותר, למי מגיע פחות. נכנסו לתוך הסיפור גם הלומי קרב, פצועים, משפחות של נרצחים. ואני חייבת לומר שעם כל הניסיון שלי רגע ליישב את הדיון ולשמוע את כולם ולתת לכל אחד את המקום ואת הכאב שלו, זה כמעט היה בלתי אפשרי. ואני חושבת שהפער בין "זאת חנוכה", שציינו אותה היום – זה היום האחרון של חג החנוכה, שבו כל שמונת הנרות דולקים; הם דולקים כולם, הם לא רבים אחד עם השני, הם ביחד מפיצים אור. הכאב שהיה בחדר שבו דנו היה באמת משהו שאי-אפשר לתאר אותו.
ולכן אני רוצה לפנות כאן לכל מי שישב אצלי היום בוועדה, או לפחות ייצג חלק מהמשפחות או מהאנשים שלא היו בוועדה אבל חווים את אותה חוויה. ואני מתחילה מפדויי שבי, ממשפחות של פדויי שבי, ממשפחות של חטופים חללים, מפצועים, מהלומי קרב – אנחנו רואים את כולכם, אתם לא שקופים. אנחנו רואים ורוצים לשקם. אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נעבור מדיבור של פיצוי ושל קצבאות וגמלאות לדיבור של שיקום. נכון, חלק מהשיקום זה גם קצבאות, זה גם כסף, בוודאי, אבל העיקר הוא שיקום. העיקר הוא לתת לכם את המעטפת, את האדמה, את מה שאתם צריכים כדי להשתקם, כדי לצאת מהכאב הלא יתואר והלא אנושי והבלתי-נסבל הזה. אבל אי-אפשר שאתם כל הזמן תריבו אחד עם השני, כי באמת, אני לא רוצה לומר את הדברים. אבל כן, כנראה החמאס ניצח אם לשם אנחנו מגיעים.
אנחנו ניתן לכולכם ונעטוף את כולכם, וכל אחד צריך גם לדעת להכיל את הכאב של האחר. כי הכאב הוא בלתי נסבל, אבל אנחנו רואים אתכם. ואני חושבת שבדיון היום אצלי בוועדה גם ראינו שאין אופוזיציה וקואליציה. ביחד חברי הקואליציה והאופוזיציה הסתכלו עליכם ורצו לתת את הכול ככל שאפשר. ואנחנו נעשה את זה ונתקן. אבל אנחנו צריכים להבין שיש חוקים שהם חוקים ייעודיים לפדויי שבי, ולא למשפחות של חללים. ויש משפחות, וגם בזה אנחנו דנים בוועדה אצלנו, של משפחות שכולות. ואתם מוזמנים להגיע גם לדיון הזה. ואנחנו ננסה להרחיב כמה שיותר כדי לתת לכם את המעטפת הכי טובה שיש כדי לשקם אתכם. תודה רבה.
387 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.