קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כשלפני שבוע פורסם לראשונה על הכוונה למנות או לבחור את חבר הכנסת צבי סוכות לראשות ועדת החינוך, התרבות והספורט, נזכרתי לפתע שב-13 במאי השנה ישבנו ביחד בישיבת ועדת הכספים בדיון על העברות תקציביות וחבר הכנסת סוכות התנגד לתקציב התיאטרון. אז שאלתי אותו מדוע. ואז הוא הודה ביושר שהוא מעולם לא היה בתיאטרון. מעולם לא הייתי בתיאטרון. עכשיו, אני נזכרתי באירוע הזה לאור הכוונה למנות אותו ליו"ר הוועדה. ואני באמת, אני לא רוצה להעריך את הכישורים שלו או הידע שלו בחינוך, ודווקא ראיתי שבספורט הוא בסדר, לפחות בכל מה שקשור לכוח המתפרץ. נכון? ראינו את זה. אבל מבחינתי, בן אדם שמעולם לא היה בתיאטרון, ואני חושב שהתיאטרון הישראלי ללא ספק הוא נכס צאן ברזל של החברה הישראלית, לא יכול לעמוד בראש ועדה כזאת. לא יכול. זה לא יכול להיות האירוע הזה.
אבל למה אני מדבר על חבר הכנסת צבי סוכות? אם היום עמד פה שר החינוך של מדינת ישראל – אמרו לי שזה שר החינוך, כי ראיתי מישהו שמשתולל ומקלל ומנבל את הפה וצועק. שאלתי: מי זה? אמרו לי שזה שר החינוך, שקוראים לו יואב קיש. אני בעיקר עליתי כדי לומר שאיש שמעולם לא היה בתיאטרון לא יכול לעמוד בראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. והבן אדם שמשתולל, מקלל ומנבל את הפה מעל בימת הכנסת, לא יכול להיות שר החינוך של מדינת ישראל. ואני מתבייש. אני שוב אומר לפרוטוקול שאני מתבייש שזה שר החינוך של הבנות שלי. תודה.
235 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.