קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, אני החלטתי להקדיש את הנאום הזה דווקא לפנייה אליך כיו"ר הישיבה. הדבר חזר על עצמו יותר מפעם אחת – היד שלך קלה על ההדק כאשר מדובר בחבר כנסת ערבי שצריך להפנות אליו קריאה או הערה. אנחנו עולים לדבר, ולרוב, לרוב, אנחנו לא מצליחים להשלים רעיון. קוטעים אותנו, לא מאפשרים לנו להשלים נאום, לא מאפשרים לנו להשלים מסר שאנחנו רוצים להעביר אם לאוכלוסייה שלנו, או בכלל. אתה מושפע מאלה שמתחילים להפנות אליך קריאות – תוריד אותו, נגמר הזמן, או: לא מותר לו לדבר בערבית, כן מותר לו לדבר. רבותיי, הרי אנחנו מתלוננים על אפליה שמתחילה לקרום עור וגידים ברמת האזרחים, ואנחנו באים להתלונן על זה.
אם אנחנו לא מוצאים את ההזדמנות השווה לכל חבר כנסת – אני רוצה להציע לך הצעה, אדוני היושב-ראש: אולי תשווה את חברי הכנסת הערבים לחברת הכנסת עליזה בראשי, למשל? תן לנו אותן זכויות. אנחנו חברי הכנסת הערבים - - -
אנחנו, חברי הכנסת הערבים, נקבל אותן זכויות של חברת הכנסת עליזה בראשי. היא רוצה - - -
הבעיה, היושב-ראש, שהיא עושה את זה בכוונה כדי לגזול לי מזמני והיא מצליחה. היא לרוב מצליחה – כל הזמן היא מצליחה, וזה עובד לה. כבודו, זכות הדיבור ניתנת לחבר הכנסת שעולה לדוכן, לא לאף אחד אחר שרוצה להפריע לו.
את ההודעות האישיות שלה היא אומרת בלי לבקש.
אתה רואה? אז לא אמרתי דברים לא נכונים.
אז אנחנו מבקשים להשוות אותנו לחברת הכנסת עליזה בראשי. במה חטאנו?
אז אדוני היושב-ראש, בפעם הבאה אל תושפע מהקריאות שמכוונות להסיט אותך. שלא יעבדו עליך. תתמקד בתפקיד שלך.
תנהג בשוויון כלפי כל חברי הכנסת ללא יוצא מן הכלל, ושלא יסחבו אותך למקום שהם מחפשים.
277 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.