קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שימו לב לנקודת השפל הגדולה ביותר שהייתה בתקופה הזו, אחת מנקודות השפל – ה"אנרכיה" – שפקדו את ישראל בשנים האחרונות. כולכם זוכרים את הירי של פצצות התאורה לעבר ביתו של ראש הממשלה בנובמבר 2024. מעבר לכשל האבטחתי, פוטנציאל הפגיעה החמור בראש ממשלה מכהן, הייתה זו תמונת ניצחון מחפירה – עבור מי? עבור האויבים שלנו, שהסתכלו ואמרו: וואו, מתוכם, מתוך העם שלהם, יורים על ראש הממשלה. בזמן שיש לזה השלכות כל כך קשות, של אותה קבוצה של אנשים שזעקו "ד-מוק-ר-טיה" – זוכרים?
נדהמתי לגלות כי גל דורון, מי שהיה מעורב באירוע של שיגור הפצצות, תתפלאו, ממשיך להיות מועסק בחברת רפאל. מי לא מכיר את חברת רפאל, חברת הביטחון, דגל של מדינת ישראל. הוא מכהן שם כמהנדס.
ואני שואלת מעל הדוכן הזה: איך ייתכן שמי שנקט איום ישיר וחמור על סמל שלטון, על ראש ממשלה, על הביטחון האישי שלו, ממשיך להיות מועסק כעובד באחת מחברות הביטחון הרגישות, האסטרטגיות ביותר של מדינת ישראל? איך זה ייתכן שאותו אדם ממשיך ליהנות מסיווג גבוה ויכול להיכנס לכל מקום, מה שאזרח רגיל במדינת ישראל לא יכול? איזה מסר מועבר כאן לציבור? איזה מסר מועבר לעובדי מערכת הביטחון, לחיילי צה"ל, לכל האזרחים במדינת ישראל? המסר ברור: דמו של ראש הממשלה מותר. הבאים שמבקשים מבקשים לשלוח יד בראש הממשלה מקבלים לגיטימציה והמעשים הנפשעים שלהם מנורמלים.
וזה לא הכול. לפי הפרסום של העיתונאי ישי פרידמן מליל אמש עולה כי למרות החשדות הכבדים נגדו, השימוע שהיה אמור להיות בעניינו – שימו לב מתי זה היה – השימוע בעניינו של דורון נדחה בלי בושה ובהיעדר שום נימוק. גם שמעתי שהעובדים בתוך רפאל חוששים, אומרים: מה זה הדבר הזה? הם עצמם לא מסכימים לזה.
חבריי חברי הכנסת, אמון הציבור נפגע כשאין תגובה ברורה, ערכית ונחרצת לאירועים מהסוג הזה. אמון הציבור במוסדות המדינה נשחק כאשר נוצר רושם שיש דין לאזרחים מסוימים ויש דין לאנשים האחרים. זאת אומרת, אכיפה בררנית, מה שאנחנו אומרים כל הזמן. אה, תכף יגידו לי: "סימטריה" – זו לא סימטריה, לא, לא, לא, זה דבר גרוע ביותר.
ואני קוראת מכאן לגורמים המוסמכים, למשרד הביטחון, להנהלת רפאל, להביא באופן מיידי לפיטוריו של גל דורון מתוך מחויבות לערכי הארגון – קריאה ברורה לגלות אפס סובלנות כלפי אלימות פוליטית כלשהי. זה המינימום הדרוש שהציבור הישראלי במדינת ישראל מצפה לו. זה המינימום שמדינת ישראל מתוקנת חייבת להבטיח לאזרחיה. תודה רבה.
371 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.