קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת - - -
רגע, סליחה, תעצרי לי את השעון. הם צועקים פה, ואי-אפשר לדבר.
תודה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנתיים האחרונות יהודים וישראלים ברחבי העולם חיים בפחד יום-יומי: בתי כנסת עם מחסומים, בתי ספר עם שומרים, משפחות שמסתירות סמלים, צעירים שמפסיקים לדבר עברית ברחוב, וזאת לא תחושה, זו שגרה. השאלה היא לא אם יש אנטישמיות בעולם, השאלה היא איפה מדינת ישראל.
אירופה בוערת, קמפוסים הפכו לחממות של הסתה, רחובות הפכו למקומות שבהם היהודים שוקלים בכלל אם בטוח לצאת, הרשתות החברתיות מציפות אלימות ושנאה בקנה מידה גלובלי. ובמקום הנהגה, קווים אדומים ולחץ מדיני, אנחנו מקבלים פוסטים וציוצים.
מדינת ישראל לא קמה כדי לצייץ, היא לא קמה כדי לפרסם הודעות של דובר או להביא משלחות. היא קמה כדי להגן על היהודים, לא רק כאן, אלא בכל מקום שבו היהדות או הישראליות הופכות למטרה. ולא, לא הכול זה סיכול של המוסד. מבצע חשאי לא מחליף לחץ דיפלומטי, סנקציות או התניות ביחסים, והוא לא מחליף דרישה חד-משמעית ממדינות אירופה לעצור את ההסתה, לאכוף את החוק ולשלם מחיר על המחדל.
ואז מגיע האבסורד האמיתי – בזמן שהיהודים זקוקים לגב מישראל, ראש הממשלה של ישראל עסוק בלהביא את יושב-ראש הפרלמנט של פרגוואי לאולם בית המשפט שלו; לא כדי להגן על היהודים, לא כדי להילחם באנטישמיות, אלא כדי להפוך את המשפט האישי שלו לקרקס בין-לאומי. זה לא רק חוסר רגישות, זו ממש אנטי-ציוניות וטינוף של מדינת ישראל בפני נציג של מדינה זרה.
הממשלה הזו מעדיפה להתקרבן מאשר להנהיג, ולצעוק שהעולם נגדנו במקום לאתגר אותו; להראות איך אנחנו מסבירים רק בכאילו, להאכיל את הבייס בפייסבוק במקום להגן על היהודים ברחובות פריז, ברלין ומלבורן. אל תגידו "יום יבוא" ואל תהיו לי פרשנים, ואל תסבירו איך העולם צריך להתנהל. התפקיד של ממשלת ישראל הוא לא להסביר למה שונאים אותנו, אלא להבהיר שיהיה מחיר כבד למי שיאפשר בכלל לעשות דבר כזה.
אם ישראל לא תוביל מדיניות גלויה, אגרסיבית ובלתי מתנצלת נגד אנטישמיות עולמית, ההיסטוריה לא תשאל למה העולם שתק, היא תשאל למה המדינה היהודית עסקה בעצמה וראש המדינה עסק בעצמו ובהבערת המדינה, בזמן שהיהודים נותרו לבד.
טוב שיש בחירות בקרוב. אנחנו נחליף אתכם ונתחיל לדאוג גם ליהודים בארץ ובגולה, לאזרחי מדינת ישראל באשר הם ובאשר מי שהם. תודה רבה.
354 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.