קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני חייב להגיד: אתמול יצאתי מהכנסת אחרי שמונה-תשע שעות בתחושות מאוד קשות. לא בפעם הראשונה, אבל איכשהו אתמול זה היה הכול ביחד, וזה היה גם קשה וגם מבאס. גם אוסטרליה, גם חוק ההשתמטות ותקציב ההשתמטות, והפרוקסי הזה של נתניהו עם ועדת הטיוח שלו. וכמובן כל מה שקורה גם עם חוק התקשורת ומערכת המשפט, והכול ביחד. אני חושב שבאמת התקופה הזאת היא אחת התקופות הכי חשוכות ואפילות בהיסטוריה של כנסת ישראל כל יום מחדש, וכל יום אנחנו יורדים עוד שלב ועוד שלב ועוד שלב.
ואני יוצא מהכנסת הזאת – הכנסת הזאת, כך או אחרת, נמצאת בסוף דרכה העגומה. זה ייקח עוד שלושה חודשים, ארבעה חודשים, חמישה חודשים, זה כבר לא כזה משנה – ואני יוצא מכאן עם הרבה מאוד צלקות, הרבה מאוד צלקות, ולצד זה עם הרבה מאוד נחישות ואמונה בצדקת הדרך שלנו ועם תמיכה מאוד רחבה שאנחנו מקבלים מהציבור בכל מקום.
אני רוצה לומר לחברי הקואליציה – אין פה הרבה אבל הם בטח שומעים – כל מה שקרה וקורה כאן, בכנסת העשרים-וחמש, נחרת היטב בזיכרוני, נחרת היטב: האלימות שלכם, רמיסת הזכויות שלנו, הדורסנות וחציית כל הקווים האדומים וגם החיוך המתנשא אתמול של חבר הכנסת גפני תוך כדי שהעסקונה החרדית ממשיכה לבזוז כספי ציבור. אני זוכר הכול. ואני זוכר כיצד במשך שלוש שנים אתם רומסים את הדמוקרטיה הישראלית ואת הציבור המשרת, וגוזלים יום אחרי יום עשרות מיליארדי שקלים מהילדים שלנו, כדי לממן רבבות של בורים ומשתמטים.
אני זוכר את זה היטב, ולא רק אני, גם הציבור זוכר. הציבור זוכר הכול. וכשנגיע לקלפי – וזה יקרה בקרוב, ממש מחר – הציבור יסגור איתכם חשבון. הציבור יסגור איתכם חשבון על כל שלוש השנים המזוויעות האלה, וזה יהיה היום הכי חשוב, הכי צודק והכי מואר לכל עם ישראל. ומהחושך המזוויע הזה, מכל התקופה האפלה הזאת, יצמח האור הגדול של השינוי בחברה הישראלית. תודה.
298 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.