קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בא לי לבוא עם טוקסידו כשאתה מזמין אותי, כאילו "יעלה ויבוא" – אני רוצה מדליה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשוחח איתכם – וחבל, איזה באסה שקיש לא פה – על תופעה שאני גיליתי לאחרונה, והיא תופעת הסרבנות הסלקטיבית. יש סרבן סלקטיבי. הוא לא סרבן רגיל. אין לו את אותו דפוס הפעילות של הסרבנות. הוא מדי פעם מסרב, מדי פעם הוא מתכחש להיותו סרבן. אבל זה אירוע באמת מצחיק, וחבל שהתלמידים הלכו, כי רציתי להציג להם את שר החינוך, שבמקרה רק, היום בבוקר הוא קם על הצד הלא-סרבני שלו. היום הוא לא סרבן.
אבל באמת, כאילו, לא נעים לי להגיד מה שתומר בלן עשה – אתה מכיר אותו, אדוני היושב-ראש? ממליץ לך לעקוב אחריו. מה שהוא עושה, הוא מתמחה בקרצוף, ניגוב וטיאטוא של הרצפה בכל קואליציית הסרבנים. הוא תופס אחד-אחד, וכמו פריאל, שהעלה את הקטע שלו מ-2014 – ב-2014, אדוני, אני רוצה לומר לך, היה בסדר לסרב. היה בסדר. התנאים היו אחרים, המלחמות לא היו קיימות, היה שלום עולמי, והיה בסדר לסרב.
הוא הראשון שזיהה, כן. מה שנקרא זה לא אותו דבר – כמו דל"פ, זה זלא"ד. זה לא אותו דבר. אפשר לסרב ב-2014, ואפשר לסרב ב-2012. איך הוא אמר? ההנצחה של האי-שוויון, אנחנו נפסיק לעשות מילואים ונפסיק לשרת – ואז הוא מעלה תמונה מהקוקפיט, ובאמת נשבע שאני ישבתי פה וניסיתי להבין: מה הוא רוצה לומר, איך הוא מצדיק את זה? בקוקפיט מותר לסרב? שנייה לפני שאתה עולה אסור לסרב? מה קורה?
אז הסרבנות הסלקטיבית לא נגמרת בשר החינוך, והיא גם לא התחילה בשר החינוך. היא ממשיכה עם ההוא שאמר, וחבל שהם הלכו, שבגלל שיש בנות בצבא, אז אין מה לעשות, אנחנו מצילים את צה"ל ולא מתגייסים – הלוא הוא השר עם סיפורי גרנדמייזר, סמוטריץ'. זה בסדר לסרב, כי יש נשים בצבא. בסרבנות הסלקטיבית זה אחלה. נכון, טלי?
ואז יש גם את כל הז'אנר – הם לא מסתפקים רק במלל, הם גם צריכים להוסיף לזה ריקוד. זה הז'אנר של "נמות ולא נתגייס", "בשלטון הכופרים", זה גולדקנופ. על גדות הדנובה ישבתי ועל סירוב חשבתי. זה בסדר. ומאי גולן, שעשתה אודישנים לערוץ הילדים, ל"כיתה המעופפת" או ל"ששטוס", וחבל שרייטן לא עזרה לה להתקבל, אבל גם היא סירבה להתגייס, ושיקרה שהיא מש"קית דת או whatever. דרעי, כמובן – אל תתפתו להתגייס בגלל הלחימה.
אין, אני מת על הסלקטיביות שלכם. אתם תמיד יודעים לקחת את המוץ מהבר ולהעלות את זה בעשר דרגות. כל הכבוד לסרבנות הסלקטיבית.
משפט אחרון, הייתי מאוד שמח לראות פה את קיש מסביר לכולנו – באמת, כי יושבים טובי המוחות של מדינת ישראל, במיוחד באגף הזה – אני רוצה להבין איך מסרבים סלקטיבית. איך זה להיות סרבן, אבל לא להיות סרבן.
426 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.