יום הוקרה לפצועי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, פצועי ופצועות צה"ל, נפגעי פעולות האיבה, משפחות הפצועים, לוחמים, אורחים ואורחות, קהל נכבד, מי שנמצא פה וגם מי רואה אותנו מעבר למסך, מתכבדים כאן היום בכנסת ישראל לכבד, להעריך ולהוקיר את מי שנפצעו בגופם ובנפשם למען הגנת עמנו ולמען תקומת האומה בארצנו.

פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה אינם מספר, אינם שורה בדוח ואינם רק סמל לגבורה. הם לוחמים ואזרחים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, שבגופם נחרתה ההיסטוריה של מדינת ישראל. הם עדות חיה ליכולת האנושית לקום, להמשיך ולהאמין גם כשהדרך מלאה כאב, עצב ומכשולים. כל אחד מהם הוא סיפור חיים שלם, המזכיר לנו את המחיר הכבד אך ההכרחי של המלחמה שנכפתה עלינו מחד גיסא, ומאידך גיסא – את העוצמה האנושית שאינה נשברת גם ברגעים חשוכים ביותר.

אלפי פצועים מאירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל מצטרפים השנה למעגל הפצועים הלאומי. הם מגיעים מחטיבות החי"ר ומהשריון, מהנדסה קרבית, מהסיירות, מהמשטרה, ממג"ב, מפיקוד העורף, מכיתות הכוננות ומיישובי עוטף עזה, שהפכו בשעת בוקר אחת לשדה קרב רווי דם. מאחורי כל פציעה פיזית מסתתרת גם פציעה נפשית, מאחורי כל ניתוח – מאבק, ומאחורי כל חיוך של שיקום – מסע ארוך של כוחות ההתמודדות, ולעיתים, לצערנו, גם בדידות.

מכובדיי, אני מבקש לשתף מעל במה זו בשלושה סיפורי גבורה ושיקום של שלושה אנשים המייצגים בעוז ובענווה את סיפורם של אלפי הפצועים הנמצאים היום במסע מלחמה ארוך ומורכב. הראשון הוא יואב אנגל, בנה של פרופ' ענת אנגל, מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון בחולון. יואב הוא לוחם שריון שהטנק שלו התפוצץ ממטען צד בקרב בשג'אעיה שבעזה בדיוק לפני שנתיים, ב-8 בדצמבר 2023. יואב הוגדר אולי כפצוע הקשה ביותר במלחמת חרבות ברזל. הוא פונה כפצוע אנוש לבית החולים ברזילי, ומשם הועבר לבית חולים שיבא. יואב איבד את רגל שמאל, וסבל מפגיעות קשות בגפיים ובאיבריו הפנימיים. באותו יום שישי, אני זוכר שכמעט ספרנו את השעות שנשארו לו. למרות הפציעה הקשה והמורכבת, יואב עבר תהליך שיקומי ארוך, ניתוחים בארץ ובחו"ל, וכיום הוא החל את לימודיו כסטודנט לרפואה, וממשיך בכך את דרכה המקצועית של אימו ושל אביו. פגשתי ביואב ובמשפחתו בעת שביקרתי בבתי חולים באותם ימים וראיתי מקרוב את הכאב, אך גם את התקווה הגדולה. תודה לך, יואב, ולמשפחת אנגל כולה.

השנייה היא מיכל אלון, אחות במקצועה. מיכל הגיעה יחד עם בעלה הרב עומרי וילדיה לבסיס זיקים של פיקוד העורף כדי לשמוח ולשהות עם החיילים הטירונים בשמחת תורה, כדי להעניק להם מעט אווירה משפחתית בחג. בשבת בבוקר 7 באוקטובר נפתחה מתקפת הטרור, ומחבלים חדרו לבסיס. מיכל ובני משפחתה סייעו לחיילים אשר נפצעו, אך מחבל שחדר לבסיס ירה במיכל והיא נפצעה קשה משלושה קליעים. לאחר קרב הירואי של מפקדי הטירונים, שהצילו את חיילי הבסיס, מיכל פונתה לבית החולים והחלה במסע שיקום ארוך ומתיש אשר בסיומו היא מתכננת לשוב לעבודתה כמנהלת טיפולית ארצית בקופת החולים לאומית.

השלישי הוא סרן נ', קצין חרדי בגדוד נצח יהודה, שנפצע אנוש בקרב בבית חנון בשלהי שנת 2024, עם פגיעות קשות בראש, ברגליים, בידיים ובעיניים. לאחר כתשעה חודשי שיקום מייגעים סרן נ' חזר לשירות קרבי כמפקד מחלקת חוד, ולמרות הפציעה הקשה הוא המשיך להוביל את חייליו לקרב הבא ונפצע שוב, אך סירב לוותר עד שהמשימה הושלמה. על תעוזתו, מסירותו ואבירותו הוענק לו אות מצטיין רמטכ"ל.

סיפוריהם של יואב, מיכל וסרן נ' מהווים דוגמה חיה לאומץ, לחוסן ולמסירות, ומעניקים לנו תזכורת לכך שגם מן התהום העמוק ביותר אפשר לצמוח ולהתגבר. במקביל לכך הם מזכירים לנו שהחוסן הלאומי אינו רק גבולות ומערכות נשק, הוא גם היכולת של המדינה לחבק, ללוות ולתמוך במי שנפצעו בשמה ולדאוג להם עד להחלמה ולשיקום מלא, גוף ונפש כאחד.

מערכת הבריאות בישראל מתמודדת עם אחת ממשימותיה המורכבות ביותר: שיקום רב-מערכתי לאלפי פצועים, רבים מהם עם שילוב של פגיעות פיזיות עמוקות וטראומה נפשית. בכהונתי כשר הבריאות, פעלנו רבות להרחבת שירותי בריאות הנפש, להעצמת מרכזי השיקום, לגיוס מטפלים נוספים וליצירת רצף טיפולי אחיד כדי שכל אחד ואחד יקבל את הטיפול שמגיע לו.

חשוב להדגיש: זה לא רק מערכת הבריאות ומחויבות לאומית, אלא עלינו להקשיב לפצועים, לשמוע את הסיפורים, לא מתוך רחמים אלא מתוך אחריות, מתוך הערכה עמוקה, מתוך אמונה ביכולת שלהם. פצועי צה"ל נתנו לנו את היקר מכול, והיום מדינת ישראל מחויבת להשיב להם.

ובהזדמנות זו תודה גדולה שלוחה מעומק הלב לכל הצוותים הרפואיים ולכל אנשי מערכת הבריאות בבתי החולים, במרכזי השיקום, בקופות החולים, אשר פועלים במסירות אין-קץ למען רפואתם ושיקומם של פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.

ואני רוצה להזכיר רק, אדוני היושב-ראש, ברשותך - -

- - שלושה מתנדבים, גם מהחברה החרדית, שבשקט, בצניעות ובמסירות מלווים פצועים: שי גראוכר, שאתם מכירים אותו לפעמים מהסרטונים של פצועי פעולות האיבה, אבל זה רק קמצוץ מהפעילות האמיתית שהוא עושה – מבקר בבתיהם של יתומים ואלמנות בימי הולדת, אבל נתן לפצועים בימים הקשים ביותר את המשוב.

שוקי בריף, שנמצא בבית החולים שיבא. איך כתב אחד הלוחמים שם? שוקי זה האבא השני שלי, וגם שוקי מרגיש שהם בניו; הרב משה פינקוס, שמעניק להם חיזוק רוחני; איש העסקים יוסי שיינפלד, שמקדיש את כל עיתותיו למען השיקום.

לסיום נתפלל כולם ביחד: "מי שבירך אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה, הוא יברך וירפא את פצועי חיילי צבא ההגנה לישראל ואת כל פצועי כוחות הביטחון ונפגעי האיבה. בעבור שהציבור מתפלל בעבורם, הקדוש ברוך הוא יימלא רחמים עליהם להחלימם ולרפאותם, וישלח להם רפואה שלמה מן השמיים, רפואת הנפש, רפואת הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן".