ציון יום הזיכרון הממלכתי לדוד בן-גוריון ז"ל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום הזיכרון לדוד בן-גוריון, זיכרונו לברכה, ראש הממשלה הראשון, ומי שזכה על ידי ההשגחה האלוקית להיות מי שהכריז על הקמת מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו.

אני רוצה להביא בפניכם ציטוט מדבריו: "כלום לא היו הערבים פעם בספרד - - - ואחר כך גורשו הערבים משם - - - היש ערבי אחד בעולם כולו החולם על ספרד?" היש ילד ערבי אחד במצרים, בחיג'אז ובארצות ערב האחרות המכיר את נהרות ספרד והריה כפי שהוא מכיר את הנהרות וההרים בארצו הוא? היש ערבי אחד בעולם האוהב את ספרד? ומה היא ספרד בשבילו? האם הוא הוגה בה? ואילו היהודים שגורשו מארצם וישבו בארצות אחרות מאות בשנים, ואפילו אלפי שנה, כגון יהודי תימן, שמרו תמיד את ציון בליבם, והיו קשורים אליה וחזרו אליה בכוח האהבה. דברים רבים יכול אדם להמיר, אף את אשתו, את דתו ואת שמו, אבל את אבותיו לא יוכל להמיר באחרים. את מוצאו לא יוכל לשנות בשום אופן.

לפני כ-300 שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה "מייפלאואר". היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אונייה זאת. וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנייה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?

והינה, לפני יותר מ-3,300 שנה, לפני הפלגת ה"מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו – ב-15 בניסן; וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים – הם אכלו מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו ב-15 בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים, בציון, בארץ ישראל. כך טיבם של יהודים. עד כאן. סוף ציטוט מדבריו. את הדברים הללו אמר דוד בן-גוריון בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לפני 80 שנה.

אתמול צוין כאן יום מיוחד בנושא מכתב 18 המשפחות מגאורגיה. אמרתי כאן במליאה שהמכתב הזה חייב להילמד על ידי כל תלמיד במדינת ישראל. אותו דבר תקף ונכון לגבי דבריו אלו של דוד בן-גוריון.

החינוך הוא לשתי תכליות: תכלית אחת היא להכשיר את הילד למלחמת החיים, כדי שהוא יוכל להתמודד ולהצליח בהם. לכן, בפועל, נושאי לימודי הליבה נכון להיום הם רק אלו הקשורים להתמודדות עם הכשרת התלמידים למלחמת החיים, כמו מתמטיקה, מדעים ואנגלית. התכלית השנייה היא שהילד יגדל להיות, כהגדרתו של מרן הרב קוק זצ"ל, "טוב וישר לפני אלוקים ואדם".

לצערנו, עד היום, רובו של מעשה החינוך במדינת ישראל עוסק בעיקר בהכשרה למלחמת החיים, ושום מקצוע ליבה לא עוסק בפועל לא במורשתו היהודית של התלמיד, לא בתנ"ך בתור דבר השם, שמופיע אלינו על ידי נביאיו, כמקצוע ליבה, ולא בהיסטוריה היהודית כמקצוע ליבה. אני חושב שזו בושה לשרי החינוך לדורותיהם.

הגיע הזמן להחזיר את האיזון ולתת משקל משמעותי לחינוך לזהות יהודית, למורשת ולהיסטוריה של עם ישראל, כי בנפשנו הדבר. תודה רבה.