ציון יום הזיכרון הממלכתי לדוד בן-גוריון ז"ל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

תודה. התכנסנו היום על מנת לכבד את זכרו ואת מורשתו של דוד בן-גוריון, האיש - - -

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים, התכנסנו היום על מנת לכבד את זכרו ואת מורשתו של דוד בן-גוריון, האיש שעז לחלום, ובעיקר העז להגשים. בן-גוריון לא היה מושלם, והוא עצמו אמר פעם: אין אומרים על אדם שהוא גדול, אלא אם מסוגל הוא לבצע את מה שאחרים אינם מסוגלים לבצע. באומץ ליבו ובראייתו הרחבה, ובמחויבותו העמוקה לעתידה של מדינת ישראל, הוא ביצע בדיוק את זה.

בן-גוריון הבין שבניין האומה אינו אירוע חד-פעמי אלא משימה מתמדת, משימה קשה ומורכבת. הוא היה אדם של ניגודים, אידיאליסט שחי עם הרגליים הנטועות עמוק באדמה. אדם של חזון, אך גם של פרקטיקה, של רוח, וגם של אחריות. הוא ידע לשלב בין אמונה בצדקת הדרך לבין יכולת לקבל החלטות קשות בזמן אמת.

לא רבים זוכרים, אבל כבר בשנת 1951, בעיצומם של קשיי בניית הארץ ובתקציב דל, בן-גוריון התעקש על השקעת משאבים בהקמת מפעל המים הארצי. רבים התנגדו, אמרו שזה יקר מדי ומוקדם מדי, וחלום רחוק מדי. אבל בן-גוריון התמיד, ובזכות אותו חזון מוקדם התאפשרה התפתחות הארץ בעשורים הבאים. הוא אמר אז: אם יהיו בארץ מים, יהיו בה אנשים, ואם יהיו אנשים, תהיה אומה. משפט אחד שמסכם את היכולת לראות עשרות שנים קדימה.

בעיניי, היום הזה כאן, בכנסת ישראל, בבית הנבחרים, יום בן-גוריון, אינו רק טקס זיכרון. הוא מבחן. הוא מראה. הוא הזדמנות לשאול את עצמנו: האם הדרך שבה אנחנו מנהיגים, מדברים, פועלים, אכן עומדת בסטנדרט שבן-גוריון ודור המייסדים התוו? האם אנו מצליחים להתעלות מעל תקרת הפוליטיקה, מעל האינטרסים קצרי הטווח, מעל הפילוג והכעס, ולהביט על עתיד המדינה?

בן-גוריון סבר כי גורלה של ישראל תלוי במידה רבה בהנהגה יציבה, מוסרית ודמוקרטית, במוסר המדינה, בתור גורם מרכזי לקיום המדינה. הדברים נאמרו לפני 70 שנה, אך נדמה כי הם נכתבו על המציאות שלנו ממש היום. כשאנו עדים למערכת ציבורית שסועה, להבטחות שמוחלפות בסיסמאות, לגסות רוח ולרדידות מקוממת, ואף לעיתים למנהיגים שנכנעים למציאות במקום לעצב אותה, אנו מבינים עד כמה דבריו של בן-גוריון היו מדויקים אז.

אנו מרבים להתווכח כאן מהי דמוקרטיה ורצון העם. עכשיו שימו לב, ב-1954 בן-גוריון אמר: אנו מתייחסים לשיטת הבחירות כאילו שיטה זו מבטיחה שיקוף מלא, מדויק ונאמן של דעת הקהל. האמת היא שאין שום נציגות נבחרת שמסוגלת לשקף בנאמנות ובדיוק את דעת הבוחרים. כשאלפי בוחרים מצביעים בעד איש אחד או מפלגה אחת או רשימה אחת, אין פירוש הדבר שכל אלפי הבוחרים הדעות שלהם דומות בכל השאלות, וכי הדעה אינה עלולה להשתנות במשך הזמן לפני הבחירות הבאות. הנציג מביע את דעתו בפרלמנט על שאלות שבוחריו לא חשבו עליהן, או שהדעה שלהם בשאלות הללו השתנתה לאחר ההצבעה. רק במדינות לא דמוקרטיות – אמר בן-גוריון – משקפים הנציגים את דעת הבוחרים כל הזמן, ודעת הבוחרים זהה לדעתו של השליט במאה אחוז. האידיאל הזה – לא ניתן להגשים אותו במשטר דמוקרטי שבו יש חירות המחשבה לכל אזרח. ואני אוסיף – חובתנו היא לשמור על חירות המחשבה לכל אזרח.

גם בתקופה של בן-גוריון היו מחלוקות עזות, ימי משבר וחילוקי דעות מאוד חריפים, אך היה גם משהו נוסף – מוכנות; מוכנות לשאת באחריות, להניח את טובת המדינה מעל לאינטרס הפוליטי. בן-גוריון לא פחד לפרוש מתפקידו כשחשב שזה נכון למדינה. הוא לא פחד לחזור כשנדרש. המבחן האמיתי של מנהיג, אמר בן-גוריון, הוא ביכולתו להסתכל קדימה, לראות את הנולד וליצור אותו. וזו קריאה עבור כולנו, חברי הכנסת והממשלה, להרים את הרף, לדבר פחות על הישרדות ויותר על אחריות לאומית; לשאול לא מה נוח לי עכשיו, אלא מה נכון לעתיד המדינה.

ואם נרצה באמת לכבד את מורשתו של בן-גוריון, עלינו לשוב אל אותה רוח של תעוזה וצוותיות, אל אותה מחויבות למדינה, ומעל לכול, אל הרצון לבנות ולא רק לשרוד.

יהי זכרו של דוד בן-גוריון ברוך, ודרכו – מצפן למנהיגות מאוחדת יותר וגם אמיצה יותר.