קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אמרתם בראשית הדיון, בצדק, שזה אירוע שבו אנחנו מנסים להעלות את זכרו של ראש הממשלה הראשון שלנו. זה צריך להיות אירוע מכובד וללא צעקות, למיטב הבנתי. בשביל להעלות את זכרו ולהכיר תודה לדוד בן-גוריון, אין צורך להסכים עם כל דבר שהוא אמר, חשב או החליט, ממש אין צורך. צריך להכיר בגודל של האיש הזה, שעמס על כתפיו את ההיסטוריה של העם שלנו ברגע הנכון והיה חדור בשלושה דברים, להבנתי: הוא היה חדור בהכרת גודל הזכות להיות ברגע הזה בתוך שרשרת הדורות שבו הגענו סוף-סוף לאפשרות להקים מדינה. שנים, דורות על גבי דורות, גודל הזכות להיות ברגע הזה. חדור בהכרה הזאת, צריך להיות אמיץ לקבל את ההחלטה, שלא היה פשוט לקבל אותה באותם ימים, וצריך להיות אחראי לקבל החלטות שלטעמו ולהבנתו היו ההחלטות האחראיות והנכונות.
ממש לא חייבים להסכים איתו, אבל צריך להבין מנהיגות מהי, ואני חושבת שזה לב האירוע שאנחנו נמצאים בתוכו. אני מנסה לעמוד במעט על שלוש הנקודות האלה שהנחיל לנו ראש הממשלה הראשון שלנו, לנסות לקחת לעצמנו מהן ולהמשיך בשלוש הנקודות האלה – של הבנת גודל הזכות, של האומץ לקבל החלטות ושל האחריות לקבל את מה שנראה לך באותו רגע כשאתה בעמדת מנהיגות וללכת עם זה, לא לקבל החלטות חסרות אחריות. להבין שמה שאתה מקבל היום – הזכירו את זה קודם – החלטות שונות ומשונות, ואני לא חייבת להחליט עם כולן, אבל את מה שאתה מקבל היום אתה מקדם הלאה לדורות. יש לזה השלכות הלאה לשנים רבות, לכל מי שיבוא אחריך. אתה צריך להיות מלא בהכרה הזו.
אז אני, ברשותכם, מתוך הגישה הזו, אקריא חלק מהדברים שאמר דוד בן-גוריון ושמהם לדעתי עלינו ללמוד. ראשית, הוא אמר, וזאת אמרה ידועה שלו, שבארץ ישראל אדם שלא מאמין בניסים הוא אדם לא ריאלי. אני חושבת שזו התמצית של מה שאמרתי קודם, של הנס הזה שהוא מנת חלקנו, כולנו. בתוך שרשרת הדורות העצומה של העם היהודי שידע כל כך הרבה צרות וכל כך הרבה אסונות, להיות ברגע הזה שבו אפשר לקבל החלטה על הקמת מדינה, וגם אם אחר כך תהיה מלחמה עקובה מדם וגם אם אחר כך יהיו החלטות שקשה להחליט, שקורעות אותנו, אבל הרגע הזה – להכיר בגודל שלו ובעוצמה שלו ולקבל את ההחלטה הנכונה, זאת התמצית בעיניי.
בן-גוריון, אגב, הבין שהוא נמצא בשלב מסוים. הוא לא זכה להקים מדינה בכל ארץ ישראל, למרות שהוא הקים בהרבה יותר ממה שהאו"ם נתן לנו ובהרבה פחות ממה שרצינו, אבל זה מה שהוא יכול היה לעשות באותה עת, להבנתו. לכן הוא הקפיד לחוקק חוקים וצווים שמאפשרים לנו היום להחיל ריבונות על יותר מהשטח הזה. למעשה, הוא חוקק את החוק שמאפשר לנו גם היום, לו נחליט – ואני כולי מקווה שנחליט ואעשה כל מאמץ שכך – להחיל ריבונות, להחיל את החוק, המשפט והמינהל הישראלי על חבלי ארץ נוספים שהם חלק מארץ ישראל המנדטורית. את הזכות הזו בן-גוריון לא זכה לממש בעצמו, אבל הוא הקפיד להעביר אותה הלאה אלינו. אני חושבת שאנחנו צריכים ללמוד מהעוצמה הזו של מנהיגות אמיתית וללכת בדרך הזו.
הדבר הנוסף שאני אספיק במעט הזמן שיש לי לצטט מדוד בן-גוריון, הוא האמירה שהתנ"ך הוא המנדט שלנו על הארץ. אני חושבת שדווקא אדם שהוא לא דתי, כשהוא אומר אמירה כזו שהיא בקונסנזוס לאומי כל כך כל כך רחב, והוא אומר את זה כמי שמקים את המדינה וכמי שמוביל אותה לאורך שנים – אני חושבת שזה דבר שכולנו יכולים להסכים איתו, להטמיע אותו לעצמנו ולהמשיך איתו הלאה. תודה רבה.
540 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.