ציון יום הזיכרון הממלכתי לדוד בן-גוריון ז"ל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, דוד בן-גוריון, זיכרונו לברכה, לקח את המושכות בנקודה ההיסטורית המאתגרת ביותר של עמנו באלפי השנים האחרונות וקיבל החלטות והכרעות גורליות. הוא הוביל את כור ההיתוך, שהביא להישגים רבים תחת אותה מדיניות קשוחה, אבל צריך להגיד ביושר שגם נעשו בה טעויות רבות.

ב-1951 אמר בן-גוריון כך: באמריקה פעל כור ההיתוך במשך 300 שנה, ותהליך ההיתוך טרם הסתיים. אבל אמריקה, כך הוא אמר, יכולה לחכות, כי השלד העיקרי שלה היה איתן וביטחונה היה רב. לא כל שכן ישראל. לנו אין זמן. גם פיתוח הארץ וטיפוח תרבותנו וגם שמירת ביטחוננו מחייבים קצב מואץ ומזורז – חברת הכנסת טלי גוטליב, את מפריעה לי שם.

גם פיתוח הארץ וטיפוח תרבותנו וגם שמירת ביטחוננו מחייבים קצב מואץ ומזורז כי אין יודע מה ילד יום. סוף ציטוט.

כדי להצליח בחיבור חברת המהגרים כשאיש לא יודע מה ילד יום לגביה, נדרש בן-גוריון גם לפשרות פוליטיות. והוא עשה אז, לנוכח הנסיבות, שלושה ויתורים שלצערי קורעים אותנו עד היום: הוא לא כונן חוקה, הוא נתן פטור משירות ל-400 אברכים והוא החליט לאפשר את הזרמים בחינוך.

אנחנו נמצאים היום ברגע בן-גוריוני של דורנו. אחרי מחדל 7 באוקטובר ולנוכח הקיטוב והקרע בתוכנו, יש לנו הזדמנות ובעיקר עומדת לנו החובה לתקן. רוב העם מבין זאת, אבל אין לו הנהגה שתוביל אותו לשם.

בנאום שנשא במענה לדרישה לכונן חוקה אמר בן-גוריון: "למדינת ישראל יש להבטיח קודם כול בשטח המשפטי שני דברים, בהם תלויים לדעתי קיומה ועתידה", כך אמר. האחד – שלטון החוק, השני – שלטון הדמוקרטיה. באותם ימים חשש בן-גוריון, ואפשר שבצדק חשש, שהוויכוחים יקרעו את החברה בימיה הראשונים. היום היעדר חוקה הפך לדלק של הקרע במדינה.

כשבן-גוריון נתן פטור ל-400 אברכים, הוא לא שיער שזה יהפוך לסטנדרט שיסכן את מפעל חייו – צה"ל כצבא העם. לימים, אמר במענה לרב הראשי הרצוג שביקש להרחיב את הפטור, ואני מצטט: "כשפטרתי לפני עשר שנים את בחורי הישיבה משירות בצבא היה מספרם מועט - - - המצב מאז השתנה" – כך כתב – "ובמשך הזמן רבו בחורי הישיבה ומספרם הגיע לאלפים". "פה כולנו יהודים וביטחוננו תלוי אך ורק בנו", כך כתב. והוא הוסיף, חברים: זוהי שאלה מוסרית גדולה "אם ראוי הדבר שבן אימא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אימא אלמונית יושב בחדרו ולומר בבטחה".

הסדק שהותיר בן-גוריון כשאפשר את השארת הזרמים בחינוך הורחב בשל אינטרסים פוליטיים. הגענו למצב שמאות אלפי תלמידים בישראל מתוקצבים מכספים פוליטיים ואינם לומדים אנגלית, מתמטיקה ואזרחות. עלינו, כמדינה, לתקצב כל מוסד חינוכי, אבל גם לחייב כל מוסד חינוכי לתת כלים שווים לכל תלמיד ותלמידה, ולדאוג שהכסף לחינוך יוזרם ממשרד החינוך ולא מכספים קואליציוניים.

בן-גוריון הנהיג את המדינה בשעות המאתגרות ביותר. היום אנחנו שוב מאוימים מבחוץ, אבל בעיקר מאותגרים מבפנים. היום אנו נדרשים להתאחד ולבנות. לשם כך נדרשות שוב החלטות "בן-גוריוניות". כינון חוקה ובהסכמה רחבה, מתווה שירות לכול ובהסכמה רחבה וחינוך ממלכתי שווה לכל ילד וילדה. אי-אפשר לקבל החלטות בן-גוריוניות בזמן שמתחוללת מלחמת אחים ומחנות בתוכנו. אסור למכור לציבור פנטזיות שהתיקון יכול לבוא כשהעם חצוי.

רק ממשלה שתוכל לגייס את העם, תוכל לעשות את שלושת התיקונים האלה ועוד רבים אחרים. לכן – ואני מסיים – הממשלה הבאה צריכה להיות ממשלת הסכמות ציונית רחבה, שתוכל לאתגרים ותכניס את הידיים עמוק לבעיות היסוד שירשנו, ולא תתמקד רק בשימור קואליציות. אסור שתהיה בישראל עוד ממשלה קיצונית ורעועה שתמשיך לגלגל את שק תפוחי האדמה הזה במדרון.

הגיע הזמן שלנו להמשיך את חזונם של בן-גוריון ומקימי המדינה ולעצור את פירוקו. תודה רבה.