יום מיוחד בנושא שיבת החטופים

היושב-ראש, חברי הכנסת, השקט שביקשו מאיתנו פעל נגדנו. אנחנו מרגישים שהשקט שלנו עלה למתן ביוקר. סמכנו על המדינה שהחליטה לא להילחם עליו והפקירה אותו שם. אנחנו חשים חוסר אמון. נתניהו מסרב להיפגש איתנו שוב כבר יותר משלושה חודשים. הדרך נחסמה. החלטנו לצאת החוצה כי אנחנו מנסים לזעוק שיפסיקו להפקיר אותו ואת כולם. "מי שעושה הפרדות ומשאיר אנשים מאחור זה ממשלת ישראל".

את הדברים הקשים הללו אמרה ענת, אמו של מתן אנגרסט, לאחר שתמונות חטיפתו הזוועתיות נחשפו. הזוועות נמשכות כבר למעלה מ-600 ימים בשל החלטה מודעת, מחושבת, צינית, מרושעת, של ממשלת הזדון. ראש הממשלה אף לא טרח להתייחס לדבריה של ענת – לא עלה לשידור, לא פרסם סרטון, אפילו לא הוציא תגובה בשמו.

את מדיניותה האמיתית של הממשלה ביחס לחטופים מבטאים אין-ספור ציטוטים מפי שריה: להחזיר את החטופים זאת לא המטרה הכי חשובה; נצטרך לוותר על כמה חטופים כדי לממש את הניצחון; אנחנו לא מוכרים את העתיד בשביל גחמה רומנטית ילדותית; כשאני הולך לקנות דירה, אני לא אומר בכל מחיר – אלה רק ציטוטים ספורים מפי אנשים שיש להם הכוח להחליט בהינף אצבע על גורל החטופים וחייהם.

ואיך מחפים על ההפקרה וההקרבה? בהסתה, הסתה רעילה ואלימה נגד החטופים ומשפחותיהם הנאבקות על חירותם, ובוודאי ובוודאי נגד תומכיהן. אנחנו מקבלים הודעות נאצה, חשפו בני משפחת קלדרון, לאחר שקראו במסיבת עיתונאים בבית חולים שיבא לנתניהו לא לעצור את עסקת החטופים. כל חטוף ששב הוא שטוף מוח של חמאס, קשקשה כאן אחת מחברות הקואליציה. ביב שופכין לא אפוי, אמר גיסו של מתאם השבויים והנעדרים על דני אלגרט, שאחיו איציק נרצח בשבי. את מחיר ההסתה והנדוס התודעה משלמים המשפחות ותומכיהם בשטח – בתקיפה שהתרחשה בפארק המדע ברחובות וביריקות והטרדות על ידי אספסוף מוסת בקפלן, למשל.

דובר רבות, ובצדק, על סולם הערכים היהודי – ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, כמו שנאמר – אבל המאבק למען השבת החטופים הוא קודם כול מאבק ערכי הומניסטי אוניברסלי. הוא מתבסס על העיקרון שאין לך דבר קדוש יותר מהאדם, מכבודו ומהאוטונומיה שלו על גופו, על חירותו ועל חייו. הבסיס לחברה חופשית היא חירות האדם ושוויונו. הבסיס למדינה הומניסטית היא כיבוד כבוד האדם באשר הוא אדם.

לא בכדי מתנגדת הממשלה לשחרור החטופים כולם בפעימה אחת ובהסכם, שהרי הממשלה הזאת עוינת מיסודה את כבוד האדם ומורכבת ממי שמעדיפים אדמה על אדם ואפוקליפסות רצחניות של טיהור, גירוש וכיבוש על חיים; ממי שבשל תפיסת עולם לאומנית חשוכה של הערצת הכוח והמלחמה, בזים למי שנתפס אצלם כמחליש האומה. אנו רואים בשלום קטסטרופה לציוויליזציה האנושית, הצהיר בזמנו מוסוליני. ממשלת ישראל, בחתירתה להמשך מלחמת הנצח, מיישמת את משנתו ביחס למשפחות החטופים. לכן רואים בהם קטסטרופה; לכן מסיתים נגדם.

משום הבסיס הערכי ההומניסטי של קריאתנו לשחרור החטופים כולם ובהסכם מיידי, זו לא תהיה שלמה אם היא לא תכלול את המסקנה המתבקשת: יש בני אדם גם בעזה. יש חפים מפשע. יש נשים, גברים וילדים שסובלים על לא עוול בכפם. אנושיותם נרמסת כשמעלים את בתיהם באש הגיהינום. לכן, שני המאבקים הללו – נגד המתקפה על עזה ולמען שחרור החטופים – חד הם. לא רק משום שהשחרור לא יקרה ללא סיום מוחלט של המתקפה, אלא גם משום שהם מהווים שני צדדים של מאבק הומניסטי אחד למען החיים והחופש בישראל ובעזה גם יחד. די. הסכם עכשיו.