יום מיוחד בנושא שיבת החטופים

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 251 ילדים, נשים וגברים נחטפו לרצועת עזה ב-7 באוקטובר, נוסף לארבעה חטופים שהיו בידי חמאס שנים ארוכות. זה אירוע שזעזע את החברה הישראלית ואיחד אותה סביב המטרה והצורך להשמיד את היכולות של חמאס ולהחזיר את החטופים מוקדם ככל האפשר, גם כחובה ערכית מהמעלה הראשונה כלפי מי שהופקר ב-7 באוקטובר, גם לחוסן הלאומי של החברה הישראלית לדורות, וגם כצורך אסטרטגי להסביר במזרח התיכון מה קורה למי שעושה אירוע ברברי, פראי, כלפי מדינת ישראל וכלפי אזרחי ישראל.

לקח תשעה ימים להכניס את מטרת המלחמה "יצירת תנאים להשבת בני הערובה". ככה זה מופיע עד היום, כמטרה מס' חמש בסדר המטרות הפורמלי, למרות שברור לכולנו שזו המטרה הראשונה, המיידית והעליונה, אחרי 616 ימים.

לאחר השבת המצב לקדמותו והתמרון של צה"ל ב-24 בנובמבר, הוחלט על העסקה הראשונה, שהושגה בזכות הפעלת הכוח הצבאי, והושבו 104 אזרחים, מתוכם 39 ילדים. לחשוב היום שהייתה מפלגה – שעדיין נמצאת בממשלה – ששלושת השרים שלה מצביעים נגד עסקה שבה חוזרים 39 ילדים מתוך 104 כנגד 240 גנבי מכוניות, נשים עם עבירות קלות וקטינים. לצערי, האירוע הזה חזר עם מפלגה נוספת, עם עוצמה יהודית, גם בעסקה האחרונה, שבה הממשלה החליטה על השבת החטופים, בעסקה האחרונה לפני שובו של עידן אלכסנדר, וזה אומר משהו על סולם הערכים של חלק משרי הממשלה.

עברה שנה וחצי, ועדיין ברצועת עזה 55 חטופים, חיים ומתים. זו מלחמה שהיא מלחמה מוצדקת כנגד אויב מר שכולנו מאוחדים סביב המטרה להביס אותו. זה חודשים ארוכים טוענים ראשי מערכת הביטחון שנוצרו התנאים להשבת החטופים. השבתם כרוכה במחירים שנכון לקבל אותם, לשלם אותם – לא ההפקרה של 7 באוקטובר. גם קבינט המלחמה קיבל את ההחלטה הזו פה אחד ב-27 במאי 2024, וגם הממשלה אישרה את העסקה האחרונה על בסיס אותו מתווה.

מה שנדרש היום זה לקחת יוזמה ישראלית, ולא לתת את המשימה הזאת לא למתווכים ולא לחברים טובים ולהפריט אותה לאמריקנים. המימוש של החלק הישראלי הוא ברור, ונכון לעשות אותו מתוך עמדה של כוח: חטופים תמורת אסירים, לדרוש את הגליית הנהגת חמאס ולפרז את הזרוע הצבאית, בתמורה להפסקת אש קבועה ונסיגה מדורגת של צה"ל. זה הדבר שנכון לעשות אותו. וכמובן, להביא לשינוי יסודי שיסיר את האיום – למנות שלטון טכנוקרטים בעזה, לאטום את גבול מצרים, להטיל את האחריות הכלכלית על העולם הערבי והקהילה הבין-לאומית. בטח מדינת ישראל לא צריכה לשאת את זה, במציאות מורכבת מבחינה כלכלית. ברור לגמרי שהתקציב שאושר לפני כמה חודשים לא עומד בשום קנה מידה, והוא יידרש לעדכון מהיר לנוכח הפער שנוצר. מה שחשוב, שישראל תשמור על אחריות ביטחונית גוברת, ותמשיך לפעול כפי שהיא פועלת במקומות אחרים כדי לממש את האחריות כלפי תושבי העוטף.

השבת החטופים היא המטרה העליונה והמיידית הן בהיבט הערכי והן בחוסן הלאומי של ישראל, כמרכיב מרכזי ביכולת להשיג את מטרות המלחמה. זו עת למנהיגות, עת לקבלת אחריות ועת לקבלת ההחלטות, אם אנחנו רוצים לחזק את החוסן הלאומי, את הערבות ההדדית ואת הביטחון הלאומי לדורות.