יום מיוחד בנושא שיבת החטופים

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 613 ימים מאז 7 באוקטובר, היום הארור ההוא, שבו האדמה רעדה, שבו 1,200 חיילים ואזרחים נרצחו, שבו 246 אזרחים נחטפו מבתיהם ונלקחו אל תוך התופת, אל תוך מנהרות החמאס. 20 חודשים חלפו, ועדיין 55 חטופים מוחזקים בידי החמאס. אין יום שעובר שאנחנו לא שומעים את קול אחינו ואחיותינו זועקים אלינו ממנהרות החמאס. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו; לכל אחד מהם יש משפחה ומעגלים רבים שהשעון שלהם באחת עצר מלכת, וניכר שמאז שנחטפו ועד שישובו כולנו לא נוכל לשוב לשגרה.

השבת החטופים זה הדבר שצריך להיות בראש סדר העדיפויות הלאומי. זוהי שעה היסטורית עבור כולנו. חובתנו להשיב את החטופים כולם בפעימה אחת. חמאס בעתיד ייתן לנו מספיק סיבות טובות לחזור ולהילחם ולבוא חשבון עם כל מחבל ומפגע בעתיד. לא נדלג על אף מחבל, אבל קודם צריך להשיב את החטופים.

אין יום שעובר ולא חולפות בי מחשבות על מתן אנגרסט, חייל שעבר לינץ' ב-7 באוקטובר לאחר שכל הצוות שלו נהרג. הוא פצוע, עבר חקירות ועינויים, ועל פי עדויות הוא אפילו חובר למצברי חשמל; אלון אהל, הפסנתרן, שעומד לאבד את הראייה; מתן צנגאוקר, שחולה בניוון שרירים, שאימו נאבקת ונאבקת; אנחנו מחכים לו; עמרי מירן, שלישי והבנות מחכות לו בבית – רוני, שהייתה רק בת שנתיים, ועלמא שהייתה בת חצי שנה. ואי-אפשר שלא לחשוב מה עוברות ילדות בגיל הזה, איזו הִשתנוּת, איזו גדילה – ילדה בת חצי שנה וילדה בת שלוש, שתי בנות. הוא יחזור ויפגוש אנשים אחרים; גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד, שנלקחו לצפות בשחרור חטופים אחרים כשהם אזוקים בידיים וברגליים ומכוסים בשקים על הראש; אלקנה בוחבוט, שרעייתו ובנו מחכים לו בבית; יוסף חיים אוחנה, שנחטף מהמסיבה לאחר שסייע לפצועים; איתן מור, בר קופרשטיין, רום ברסלבסקי, ששלושתם היו מאבטחים במסיבת הנובה והצילו קודם עוד עשרות אנשים פצועים; איתן הורן, שהופרד מאחיו ומצפים לו בבית; נמרוד כהן, החייל השורד האחרון מצוות הטנק; אבינתן אור, שהופרד מבת זוגו נעה ארגמני; שגב כלפון, מקסים הרקין, האחים גלי וזיוי ברמן, שהפעם הראשונה שהם הופרדו מאז לידתם היא רק בשבי; האחים אריאל ודוד קוניו, שאימא שלהם מחכה להם והמשפחה כולה מצפה להם בקוצר רוח.

כל החטופים במצב הומניטרי ואין להם זמן. צריך להשיב את החיים לשיקום ואת החללים כולם לקבר ישראל. ויש גם שתי חללות, ענבל היימן ז"ל ועופרה קידר ז"ל. משפחות החללים מבכות את מותן, ואין ראוי יותר מלאפשר להן לסגור מעגל.

המאבק להשבת החטופים זה מאבק של כולנו. זה מבחן הזהות שלנו כחברה ישראלית. אסור לנרמל מצב שבו אזרחים מוחזקים בשבי האויב שנים. אסור לנרמל את זה. אסור להתעלם מהסבל. אסור לדחות את כאבם למועד נוח יותר. זה צו השעה. כל יום שבו אזרחי ישראל נמצאים בשבי הוא יום שבו הערכים שלנו מתעמעמים. המחיר הוא כבד מנשוא.

אני קוראת מכאן לממשלה, לראש הממשלה, לכל גורמי הביטחון ולכל הנוגעים בדבר: בואו נשיב את החטופים ונשים את החטופים מעל הכול. תודה רבה, אדוני.