יום מיוחד בנושא שיבת החטופים

תודה רבה, אדוני היושב בראש. תודה, אדוני השר וחבריי חברי הכנסת. קודם כול, בראשית דבריי אני רוצה להודות לך, היושב-ראש, על שאישרת את היום המיוחד הזה שכותרתו שיבת החטופים. אני היום התהלכתי בתחושה מאוד אמביוולנטית: מצד אחד, בירכתי על היום הזה. היו דיונים בוועדות רבות, ותכף אציין אותם. חשבתי לעצמי שהדבר הערכי, המוסרי והנכון לעשות בכנסת ישראל זה לעצור ולעשות סדר-יום שעוסק בחטופים, וכמה זה נכון וחשוב. מנגד, הרגשתי: וואו, 613 ימים אחרי, ואנחנו צריכים לעשות יום מיוחד, ועדיין 55 אחים ואחיות שלנו שם. אפילו אני עם עצמי הרגשתי רגשות אשם על כך שזה היה צריך לקרות הרבה לפני, ושהם היו צריכים לחזור הרבה לפני, אז ככה שהתחושות הן אמביוולנטיות.

לפני הכול אני רוצה להזכיר את שמותיהם הפרטיים של 55 האחים והאחיות שלנו, כי מדי פעם הם מקבלים יכולת להקשיב לנו, הם שומעים אותנו בכל מיני מקומות, ואני רוצה שהם ידעו שאנחנו זוכרים אותם ולא שוכחים לרגע שהם שם: דוד, אריאל, בר, עמרי, תמיר, אלון, גיא, נמרוד, מתן, איתן, ביפין, אלקנה, אביתר, רום, מקסים, שגב, יוסף, איתן, מתן, אבינתן, גלי, זיו, אביב, תמיר, אריה, יאיר, עמירם, רונן, אליהו, ענבר, עפרה, סהר, אסף, גיא, טל, עידן, יוסי, הדר, איתי, דניאל, מני, עוז, ליאור, עומר, אוריאל, מחמד, דרור, יונתן, רן, ג'ושוע, שי, איתי, אילן, סונטיה וסותטיסאק. אנחנו לא שוכחים אתכם. אנחנו נעשה הכול כדי שתחזרו אלינו כמה שיותר מהר.

אני רוצה לציין את הוועדות שקיימו היום דיונים במסגרת היום המיוחד שיזמתי: זו הייתה ועדת הכספים בנושא הסיוע הכלכלי למשפחות החטופים; ועדת הפנים והגנת הסביבה על כל מערך הסיוע למשפחות החטופים והשבים מצד הרשויות המקומיות; הוועדה לקידום מעמד האישה על שתי הנשים שנותרו עדיין בשבי – לצערנו הן אינן בין החיים אבל הן עדיין שבויות – עפרה וענבר; הוועדה לביטחון לאומי על פגיעה במשפחות חטופים ברשתות החברתיות; ועדת הבריאות על השפעות השבי על משפחות החטופים השבים ובריאות הציבור הכללית; ועדת החינוך, התרבות והספורט על מענים חינוכיים למשפחות החטופים ולמשפחות השבים.

אז 613 ימים אחרי 7 באוקטובר נפגשנו שוב היום בוועדות עם בני משפחות החטופים. אני חייבת להגיד שזה היה יום מאוד מורכב רגשית.

אז כפי שאמרתי, היו לנו היום דיונים רבים בוועדות. פגשנו את משפחות החטופים, שבאמת הן בעל כורחן בסוג של משרה מלאה, צריכות להגיע לפה ולהעלות את הנושא על סדר-היום. אני רואה גם ביציע נציגים של משפחות החטופים. אני רואה את אחיו של מתן אנגרסט – שלום – ואני רואה גם את בת דודתו. צר לי, אני לא רואה כל כך טוב מרחוק, אבל את מי שאני רואה ומצליחה לזהות מרחוק אני רוצה לציין.

אתם יודעים, בתוך 55 אחים ואחיות שלנו שעדיין שם יש מגוון של אנשים, ואחד הדברים הכי כואבים וקשים – סליחה על המושג האיום והנורא – זה הסלקציה. וכמובן שהקריאה שלי מכאן לראש הממשלה, לקבינט, לממשלה, לקואליציה, לכנסת ישראל, זה שצריך להגיע לעסקה כמה שיותר מהר ולהחזיר אותם הביתה, את כולם; גם את החיילים הגיבורים שלנו, שהרבה פעמים הם קצת מרגישים שהם נשכחים מאחור בתוך העולם הזה של החטופים שעדיין לא שבו, אבל הם הגיבורים שלנו, ואנחנו לא שוכחים אותם, גם את מתן, ואנחנו נעשה הכול כדי שהם יחזרו הביתה.

היום בוועדות שמענו גם עדויות וגם דברים מאוד חשובים של ארגונים, של נציגים, ובאמת, אם יש דבר שאני חושבת שהוא מאחד בבית הזה, לשם שינוי – כי אין פה הרבה דברים שמאחדים בינינו בימים אלה – זה הרצון להשיב את החטופים הביתה. אני חושבת שהציבור בישראל בכללותו בהסכמה מלאה שאנחנו צריכים להחזיר את החטופים הביתה. זה אחד הדברים היותר-מאחדים. גם היום הזה מאוד היה חשוב לי והקפדתי שהוא יהיה לכל קצוות הבית. יש בינינו הרבה חילוקי דעות, יש בינינו גם חילוקי דעות על הדרך שזה צריך לקרות, אבל אני חושבת שעל אף כל חילוקי הדעות, אנחנו צריכים להתעלות ולקבל את ההחלטה, גם אם היא קשה ויש לה מחירים – לקבל את ההחלטה הנכונה של להחזיר אותם הביתה. כמובן שאנחנו צריכים לדאוג שאלה שעדיין בחיים, יישארו בחיים ויחזרו אלינו בחיים, ואלה שאינם – יובאו לקבורה ראויה בישראל.

אני רוצה להודות למטה משפחות החטופים ולנציגי משפחות החטופים ולכל עובדי הכנסת וכל המעגלים שפה, שאפשרו את היום הזה ועבדו מאוד קשה שהוא יקרה, ובתפילה, שאני בטוחה שכולנו שותפים לה, לראות את החטופים שלנו בבית ושלא נצטרך עוד ימים כאלה ועוד דיונים כאלה. תודה רבה.