קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע למה יש לי הרגשה שהפעם אתם דווקא תסכימו איתי. יש גם נושאים שמותר להסכים עליהם, לא צריך להיות כל הזמן חלוקים. מעמדנו בעולם היום בכי רע. עד עכשיו הסכמנו? הסכמנו, יפה. אתם נוהגים תמיד לבוא לפה ולבקר, להכפיש תמיד את הצד הזה, תמיד את הממשלה, תמיד את הצד הימני של המפה, אבל אני חושב שפעם אחת לא יזיק לכם גם להצטרף אלינו כדי להכפיש את אותם אלה שדואגים לפגוע בתדמיתה של המדינה, ואני אסביר למה אני מתכוון.
הבנתי שהיום – לא הייתי כאן, לצערי הרב, אבל היה פה נאום, אני חושב שזה היה נאום של שר החוץ בנושא עמדתה ומעמדה של ישראל היום בעולם – וצריך להבין, הגיעה היום משלחת מצרפת כדי להרגיע אותנו, משלחת של יועציו של הנשיא מקרון, שבאים להרגיע אותנו שב-17 לחודש בוושינגטון או 18 יום אחרי זה, בתאריך סימבולי, הוא לא יכריז על מדינה פלסטינית, דבר שאגב, אתם מסכימים איתי שהוא מסוכן לישראל. הרי 99 מחברי הכנסת, כולל אתם, או אנחנו, הצבענו נגד העובדה שיכפו עלינו מדינה שכזו. אתם רואים, יש בינינו גם כן קונסנזוס, וטוב שכך.
למה אני אומר את זה? כי אני צופה בטלוויזיה הצרפתית, ואני רואה אנשים שקיבלו משכורת מהמדינה, אנשים שייצגו אותי בעולם, ייצגו אותי בצרפת, מטעם משרד החוץ, ואני פשוט מזועזע. זאת אומרת, אתה לא צריך בכלל – איך אנחנו אומרים? הקהילייה המוסלמית בצרפת או השמאל הקיצוני או אחרים, אתה לא צריך את זה בכלל. אתה מסתכל למשל בסוף השבוע, אתה רואה תוכנית ב-France TV, הטלוויזיה הצרפתית. אלי בר-נביא, איש אקדמיה, אדם מדהים, פרופ' אלי בר-נביא, כתב ספרים מרשימים, אין ספק שאני באמת הייתי גם כן מוקסם ממנו כאשר הייתי עיתונאי בצרפת, בא ואומר שהוא מתבייש, הוא פשוט מתבייש במדינה הזו, רוב השרים היו צריכים להיות מאחורי סורג ובריח. זה מה שאתה אומר בטלוויזיה הזרה, כאשר אתה יודע שאתה מדבר במדינה שבה נשיא צרפת לא כל כך מזמן, בחודש אוקטובר, קרא לאמברגו נשק נגדנו בעזה, נגד חיילי צה"ל בעזה; נגד נשיא מדינה שטוען – גם קצת היסטוריה – שהאו"ם יסד את המדינה שלנו, כאילו אין גבול. ואז בא שגריר אחר, נניח, לצורך העניין, דני שיק, שבא ומגן עליו וטוען שזה מקרה קלאסי – כשאנחנו באים ומגנים את הדברים של מקרון – זה מקרה קלאסי שבו ישראל הופכת לאויב נשיא ידיד, בעל ברית, שעומד כחומה בצורה לטובתה של מדינת ישראל.
אז אני רוצה לקרוא לכם ולהגיד לכם דבר אחד: יש גם דבר שנקרא קצת אמינות, ובמקום כל הזמן באופן פבלובי תמיד לבוא ולבקר, ולחזור על אותה ביקורת, תמיד נגד הממשלה, ותמיד נגד הימין, ותמיד נגד המדינה, ותמיד ותמיד ותמיד – לבוא ולגנות פעם אחת. לבוא לכאן ולגנות רמטכ"ל לשעבר, ולגנות שר ביטחון לשעבר, ולגנות ראש ממשלה לשעבר, ולגנות את האלוף יאיר גולן לשעבר, לצורך העניין, שמקווה להיות כאן, לצורך העניין, או אנשים הנושאים בתפקידים. היום, כפי שאתם אומרים, מצבנו בעולם באמת מאוד קשה. נכון שהוא קשה – אבל גם לדעת לבוא ולעמוד פה ובצורה אמינה לבקר גם אנשים שמשתייכים למחנה שלכם. תודה רבה.
478 מילים של בועז ביסמוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.