קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שעולה כאן כעת, שעוסקת בשירות לאומי-אזרחי, לא ברורה לי מהיסוד. ברור לחלוטין שמה שקורה כרגע, מאז 7 באוקטובר, זה שממשלת ישראל קוראת לאנשי מילואים – אגב, כעת הוציאו סדר גודל של 450,000 צווי 8 לאנשי מילואים, סבב אחרי סבב, בפעמים חוזרות ונשנות – ובמקביל היא מקדמת חוק השתמטות, ועל הדרך היא מגדירה מעמד מיוחד לכאלה שיעשו שירות לאומי-אזרחי, כשברור לחלוטין שאלה כלים שלובים. לא ייתכן שמכניסים את החוק הזה stand alone, במקביל מקדמים חוק השתמטות, והבית באמת בוער. הבית באמת בוער, הצבא זועק בכל במה, בכל הזדמנות, שחסרים לו 10,000 חיילים, אוגדה שלמה. אבל עולם כמנהגו נוהג.
חיילי המילואים כבר נאנקים, נאנקים, תחת העומס והשחיקה. אנחנו עדים להתייצבויות הולכות וקטנות, אבל פה עולם כמנהגו נוהג, ממשיכים בכל השיטות הרגילות של לפני 7 באוקטובר: למסד השתמטות – לקבוע מעמד מיוחד לכאלה שלא מתגייסים ולא משרתים, במקום לקבוע עיקרון פשוט וקל ולהחליט שכולם נכנסים מתחת לאלונקה, כולם משרתים בצה"ל בגיל 18, ויש בקו"ם אחד שהוא בקו"ם לאומי, שיהיה במשרד הביטחון ויגיד: או לשירות צבאי או לשירות אזרחי, ומי שלא מתגייס, יינקטו כלפיו סנקציות, גם מוסדיות וגם אישיות, כי ככה זה במדינה מתוקנת שנלחמת בשבע חזיתות ושהמזרח התיכון משתנה לנגד עיניה.
אבל פה, ממשלת 7 באוקטובר ממשיכה, בה בעת שיש לוחמים שמחרפים את נפשם, למסד כאן חוק השתמטות, לעשות דילים קואליציוניים. אנחנו שומעים השכם והערב על פגישות סודיות ועל התוצאות שלהן, והלוחמים ממשיכים לחרף את נפשם. איזה מין שיטות בזויות אלה? איזה מין חוסר הבנה בסיסי של המציאות הביטחונית? איך יכול להיות שהמצפן הביטחוני הוא לא המצפן שמתווה את הדרך גם לממשלה ההזויה הזאת, שבמשמרת שלה נחטפו אנשים חפים מפשע, שבמשמרת שלה נרצחו הכי הרבה יהודים מאז השואה? איך יכול להיות שהממשלה הזאת לא עשתה לעצמה איזשהו סטרטאפ, wakeup call, והחליטה שכרגע היא מתמקדת בסיפור הביטחוני, בזה שחסרים לצה"ל 10,000 חיילים?
אז אני אומרת, עצם העובדה שהוצאו על ידי הצבא כבר 19,000 צווי גיוס לצעירים חרדים בריאים, כשירים, שיכולים לתמוך במאמץ המלחמתי, ורק 300 מתוכם התייצבו, ואין פה דין ואין דיין וממשיכים באותה שיטה, זה מעיד על הריקבון הערכי-מוסרי של הממשלה הזאת. תודה רבה.
338 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.