קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת נאור שירי ביקש נאום מאחד אז אני מתחילה בנושא מאוד מאחד, וזה חיבתי העזה כל חיי לכלבים. הייתי בחורה של כלבים עד גיל מופלג מאוד, ואז, אחרי שהכלבה המתוקה שלי חמדה, שגידלתי 15 שנה, מתה, הבן שלי אמר: אימא, תביאי חתול. סלדתי מחתולים, אבל הבאתי חתול, כי מה שהילד רוצה הילד מקבל. תוך שבוע התאהבתי בחתול הזה, קוראים לו יועז. תוך שבוע התאהבתי ביועז. חברת הכנסת פרידמן יודעת, אני יושבת איתה בפרסה ומלרלרת על אהבתי העזה, את יודעת שאני דוברת אמת.
פזושי, נכון. ככל שהתאהבתי בפזוש, ככה, כדרכי בקודש, כשאני מתעניינת במשהו אני חופרת ולומדת, והתחלתי ללמוד על המוח החתולי של החתולים. אחת העובדות המדהימות שגיליתי על חתולים זה שהם חושבים שבן האנוש שמגדל אותם הוא חתול בעצמו. זאת אומרת, הם כל כך יהירים, כל כך נרקיסיסטיים ומתוקים שהם לא יכולים לתאר לעצמם בריה או אורגניזם שאיננו חתול כמוהם.
הקשבתי לריאיון של נווה דרומי עם יולי תמיר, שהייתה שרת החינוך. הקשבתי לדבריה של יולי ואמרתי לעצמי: הינה, זה מקליק לי, השמאל הוא החתול של המזרח התיכון. השמאל חושב שאם הוא ליברל, פמיניסט, מכיל, רב-תרבותי, אז כולם כמוהו, גם הניאו-נאצים והנאצים אשר בעזה וביהודה ושומרון. כשיולי תמיר אומרת – והיא מייצגת עמדה לא מבוטלת, שכרגע אוחזת בכל מוקדי הכוח במדינת ישראל: אם אני חתול, אז גם הפלסטיני הוא חתול; הוא כבוש, הוא רוצה חיים דמוקרטיים ליברליים כמוני. בא החתול, ולמזלנו, למזלנו הפלסטינים לפחות אומרים את האמת, והם אומרים: לא לא לא, אנחנו לא חתול, אנחנו נמר, ואנחנו רוצים לטרוף אותך. לא, אתה חתול כמוני, אתה רוצה חיים טובים, רווחה ומדינה מערבית ליברלית כמוני. לא, אני רוצה להרוג אותך, אני רוצה להרוג את כולכם, אני נמר. לא, אתה כמוני, אתה כבוש. לא, אני במלחמת דת. לא, אתה פשוט חי דיכוי. לא, אני רוצה שתמותו. לא לא לא, אתה בדיוק כמוני.
והחתולים האלה אחראים על כל מוקדי הכוח במדינת ישראל. כל בית המשפט העליון – חתולים. כל האקדמיה – חתולים. אנשים שלא מצליחים לזהות מה זה נקרא בן אדם שאללה מצווה עליו. כשאללה מצווה עליך, אתה לא רוצה רווחה, אתה לא רוצה מדינה, אתה לא רוצה כלכלה, אתה לא רוצה תרבות, אתה לא רוצה קדמה, אתה רוצה לרצוח את היהודי הקרוב לביתך.
שמונה עשורים אנחנו מתמודדים עם מדינה שמי שמנהל אותה לא קורא את המפה, לא מבין מול מה הוא מתמודד, עוצם עיניים נרקיסיסטיות, עוצם אוזניים יהירות, ומשוכנע שמה שהוא חושב על הפלסטינים זה מה שהפלסטינים רוצים, וזאת אחת - - -
אני רק חייבת לענות על ההערה הזאת.
נתניהו, ולא צריך לחבב אותו או לא לחבב אותו, נתניהו במשך כל שנות כהונתו לא ויתר על שעל מגבולות מדינת ישראל.
והוא שילם על זה - - - והוא שילם על זה מחירים יקרים מאוד, מאוד, מאוד.
460 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.