קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר אי שם בפינה, חבריי חברי הכנסת, בדרכי לכנסת הבוקר צפיתי בתוכנית 60 דקות, minutes 60, ששודרה ברשת CBS וראיינה חטופים שלנו ששבו מהשבי. היו שם ירדן ביבס, קית' סיגל וטל שהם. צפיתי בריאיון בשקיקה, ושאלתי את עצמי שאלה ראשונה: למה הם התראיינו דווקא ל-60 minutes? למה הם התראיינו לרשת ?CBS התשובה הייתה די ברורה, כי ירדן ביבס די אמר את זה בריאיון האמיץ שלו: הוא כיוון את דבריו לנשיא טראמפ.
הוא לא התראיין בעברית בתוך מדינת ישראל ופנה לראש הממשלה. אני רוצה להזכיר שהוא כבר פנה לראש הממשלה במכתב, ובו הוא הזמין אותו לבוא איתו יד ביד לניר עוז, לצעוד בשבילים השרופים כדי להראות לו מה קרה שם. הוא לא נענה בחיוב, כמובן, על ההצעה הזאת. הוא פנה לנשיא טראמפ באופן ישיר ואמר: מי שהוציא אותי מהשבי זה הנשיא טראמפ; מי שיכול להוציא את יתר החטופים שלנו, 59 חטופים וחטופות, זה הנשיא טראמפ. איזה מצב אבסורדי שהחטופים שלנו, האמיצים, הגיבורים האלה, שמגיע להם הכול, ששוחררו מהשבי, צריכים לפנות מעל במת התקשורת האמריקאית לנשיא טראמפ שיושיע ויחלץ את חטופינו.
הוא דיבר שם על אריאל ודוד קוניו, האחים שבשבי. אנחנו יודעים, כמובן, שיש עוד אחים בשבי – גלי וזיוי ברמן ואח של יאיר הורן שעדיין בשבי. הוא סיפר איך הוא היה איתו ביחד מכיתה א', וכמה הוא לא מסוגל להשתקם, הוא לא מסוגל להסתכל קדימה עד שהחברים שלו יחזרו מהשבי. כולם, כל החטופים שהתראיינו שם, סיפרו על הזוועות שהם עברו. ירדן סיפר שהשובים שלו אמרו לו: לא נורא, תהיה לך אישה חדשה, יהיו לך ילדים חדשים, יותר טובים ממה שהיו לך. ככה הם אמרו לו, השובים בשבי. באמת מזעזע בכל קנה מידה, סדיסטי ונוראי.
קית' סיגל דיבר באומץ על תקופת השבי שלו. הם דיברו על כך שהם שתו מים מלוחים, מים בטעם של דם, מים בטעם של ברזל. הוא סיפר שהוא ראה במו עיניו אלימות מינית כלפי חטופות שלנו בשבי. הוא סיפר על ההתעללות הפיזית שכולם שם עברו. וגם הוא, אזרח אמריקאי, כן? פנה מעל הבמה הזאת, כי בעצם כל התקוות שלנו תלויות בממשל האמריקאי. סיטואציה הזויה לחלוטין.
טל שהם דיבר על החטופים שהיו איתו בשבי. הוא דיבר על גיא גלבוע דלאל ועל אביתר דוד, ואיך הוא הרגיש – כמה שהוא צעיר, טל שהם, הוא עדיין אבא ויש לו משפחה – אבא של החבר'ה הצעירים האלה שנחטפו מנובה, כי הם היו שבורים. החטופים סיפרו בריאיון הזה שהיה שיח שלם על אם הם – סליחה, קשה לי להגיד את זה – ייקחו את החיים של עצמם, אם עדיף להם למות, איך הם יעשו את זה, ואיך הם יעשו את זה ביחד. איזה שיח נוראי.
אז מה נותר לנו אם לא לתת להם קצת תקווה שאפשר להציל אותם, שאנחנו מדברים עליהם, שאנחנו חושבים עליהם, שהם בראש סדרי העדיפויות שלנו, ושלא כל ההטרלות המטורפות של הממשלה הזאת והכנסת הזאת הן מה שמעסיק אותנו, אלא הם ואיך אנחנו מחזירים אותם הביתה.
קודם כול, אני מזמינה את כל יושבי הבית הזה – כמובן, את עם ישראל, אבל אני חושבת שלנבחרי ציבור יש אחריות – לצפות בריאיון הזה ב-60 minutes ולהבין אולי קצת, טיפה, טיפה בים של מה שהאנשים האלה עברו ומה עוברים האחים והאחיות שלנו עכשיו, עכשיו, עכשיו, במנהרות בעזה, ולמה אנחנו צריכים להציל אותם בעסקה, בפעימה אחת, ועכשיו. תודה.
520 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.