קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החטופים שלנו טרם חזרו הביתה, וכל נאום שלי אני מתחילה: היום 542 ימים בעזה. אני לא יודעת מה עובר עליהם, מה עובר על המשפחות. הלב פשוט נצבט, מתרסק, כי אי-אפשר לא לחשוב על זה. קשה לי לדבר על כל נושא אחר.
אתם יודעים, היום, ממש לפני כמה דקות, בחדר של ועדת הפנים נפרדנו מאישה נהדרת, עובדת משרד הבריאות, עובדת מסורה, מירי כהן. אני רוצה לפרגן לה גם מבימת הכנסת. הרבה שנים היא הייתה מקשרת בין הכנסת למשרד הבריאות. היא יוצאת לפרק הבא בחיים, מסיימת את תפקידה במשרד הבריאות. גם מכאן אני רוצה להודות לה על שהיא הייתה כאן בשבילנו מתוך שליחות ודאגה לבריאות הציבור. אישה נהדרת, ואני בטוחה שהיא תמשיך לדאוג לבריאות האזרחים. אמרתי לה עכשיו בפרידה שאנחנו עומדים עכשיו לרשותה עם הרעיונות שלה וההיכרות שלה עם המערכת, שהיא תפנה אלינו ונמשיך לעשות טוב למדינת ישראל ולאזרחים במדינה.
כנראה זה הנאום האחרון שלי במושב, בכנס החורף, ואני רוצה לסכם את הפעילות שלי – לא?
יש עוד הרבה – אז אני אתחיל לסכם. היום כבר ניהלתי כמה שיחות גם עם יושב-ראש ועדת הבריאות – נושא שמאוד מאוד מדאיג אותי: לפני כמה חודשים ביקרנו ביחידת ה-IVF באחד מבתי החולים במדינה. ראינו את כל התהליך של המערך הזה מאז שאישה ובן זוגה או אישה לבד נכנסים לבדיקה אצל הרופא, ועד שהיא יולדת. התהליך הזה במערך מדהים. הכול ממוחשב, כדי למנוע טעויות שהיו, ואנחנו יודעים שהיו טעויות. בסוף הסיור הגענו לחדר עם מלא מלא מכלים גדולים, ובכל מכל יש מאות עוברים מוקפאים. אתם יודעים מה זה? ממש מאות עוברים מוקפאים בהרבה מכלים; בבית החולים אין להם מקום לאחסן את המכלים.
אני שואלת את הרופא: מה הגורל של העוברים האלה? מה הגורל של עוברים מוקפאים, ואיזה חוק קיים במדינת ישראל? מה המעמד שלהם? מה יהיה איתם? הוא אומר: אין חוק במדינת ישראל. אין חוק במדינת ישראל שמסדיר את מעמדם של עוברים מוקפאים. הם פשוט נמצאים בבתי חולים, ביחידות IVF, ביחידות שונות בבתי חולים שונים, ולא יודעים מה לעשות איתם. אני הגשתי הצעת חוק יחד עם חברי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, ואנחנו צריכים להסדיר את המעמד, לקיים דיונים בוועדה, דיון מקצועי, כדי לדעת מה המצב שלהם.
עכשיו, כשאנחנו במלחמה עם כל כך הרבה הרוגים ואנחנו מאבדים את הטובים מבנינו, ויש מאות ואלפי פצועים, נשים שלא מצליחות להביא ילדים ולהיכנס להיריון, נאלצות לפנות ולחפש תרומה של ביציות ועוברים מחו"ל כשיש לנו אלפי עוברים מוקפאים פה, במדינת ישראל. אנחנו פשוט מאבדים את האפשרות לתת להם המשך של החיים.
יש פה הרבה סוגיות שאפשר להתווכח עליהן – הלכתית, דתית, מוסרית – ואנחנו צריכים לקבל את ההחלטה, להביא את זה לדיון יחד עם רבנים, עם אנשי רוח, מדענים, רופאים ונציגים מהציבור, לקבל החלטה מה הגורל של העוברים האלה, כי סתם לאחסן – במיוחד כל תהליך חדש, שזוג או אישה מתחילים ב-IVF, בהפריה חוץ-גופית – כבר צריכים לכתוב מה יהיה הצעד הבא, ומה יהיה עם עובר שלא ממשיך בבטן של אישה. שום דבר לא כתוב באף מסמך, באף תקנה, ואני קוראת לכם שזה יגיע לכאן, למליאת הכנסת, שאנחנו נצביע בעד החלטות שיתקבלו בוועדה המקצועית. תודה רבה.
490 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.