קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל בשבוע שעבר שירות התעסוקה יצא בסקר: מה מצבם של המילואימניקים שלנו אחרי שנה וחצי ושנתיים של שירות מילואים. לא דיברו על זה באף ועדה בכנסת, לא דיברו על זה במליאה; אף אחד לא עצר להקדיש רגע – רגע, קואליציה – אף אחד לא עצר להקדיש רגע בקואליציה הזאת בשביל לדבר על אלו שעזבו הכול בשביל לשמור על כל מי שיושב בבית הזה, בשביל לשמור על מדינת ישראל. אז אני רוצה לומר לכם מה קרה להם: 41% ממשרתי המילואים פוטרו או נאלצו לעזוב את מקומות העבודה. בין היתר 48% דיווחו על פגיעה כלכלית משמעותית, ו-63% הבהירו שאינם מרוצים מהמצב בקריירה שלהם. מנכ"לית שירות התעסוקה אומרת: חייבים לספק מעטפת תעסוקתית. עכשיו, אני רוצה לשאול אתכם, חבריי חברי הכנסת הנכבדים והמכובדים: מה יותר חשוב מלהתעסק במילואימניקים שלנו? מה יותר חשוב מלעזוב הכול ולהתעסק באותם אנשים שנמצאים עכשיו באיזו דיונה ושומרים עלינו?
האם יותר חשוב לכם להתעסק בעוד שלושה שרים שתכניסו לשולחן הממשלה? האם יותר חשוב להכניס לקופה הקטנה של אורית סטרוק עוד כמה עשרות מיליונים? האם יותר חשוב לעבוד חזק וקשה על חוק ההשתמטות הקרב ובא? מה יותר חשוב מהאנשים האלה? אני רוצה לומר לכם משהו: אם הם ימשיכו להרגיש ככה, אם הם ימשיכו להרגיש שהמדינה לא סופרת אותם, שאתם לא סופרים אותם – בפעם הבאה שתקראו להם, יהיה להם הרבה יותר קשה; לנשים שלהם יהיה הרבה יותר קשה; לילדים שלהם יהיה הרבה יותר קשה. בסופו של דבר אתם חייבים לשמור עליהם בשביל שהם ישמרו עליכם. ככה עובד המנגנון.
אם איש המילואים יודע שבבית שלו אין איך לסגור את החודש, אז במה הוא יבחר, ללכת למילואים או ללכת לעבודה? אם איש המילואים יודע שהבית שלו מתפרק, שהעסק שלו מתפרק, שאף אחד לא דואג לילדים שלו, שבשביל לקבל איזושהי הנחה עושים לו פה 100 מדורי גיהינום, אז מה אתם חושבים שהוא ילך לעשות?
עכשיו, אתם כל הזמן עומדים פה ומספרים למדינה באיזה מצב חירום אנחנו, אז אני רוצה לומר לכם, אי-אפשר מצד אחד להגיד שאנחנו במצב חירום ובצד השני לא לספור את הלוחמים. עזבו הכול – את הלוחמים, את אלו שעוזבים הכול והולכים בשביל לשרת אותנו. אתם יודעים, אדם חכם אמר לפניי – מאיר דגן, זיכרונו לברכה, ראש המוסד הקודם, אמר ככה: אני יודע שאני הולך למות, אני יודע שאני חולה. אין לי אינטרסים. אני לא מבקש דבר לעצמי, וגם אין לי שום דבר נגד ביבי. הוא איש חכם, אינטליגנט. הדבר היחיד שעניין אותו הוא טובת המדינה. הוא השתתף במלחמות הכי קשות שהיו כאן. הוא אף פעם לא פקפק בעתיד המדינה מלבד בשנים האחרונות, והוא אומר כך: בשביל לבצע משימה צריך ארבעה דברים: להגדיר את המשימה, למנות מפקד, להקצות אמצעים ולקבוע לוחות זמנים.
אני רוצה לשאול אתכם מפה, ממשלת ישראל: מה המשימה? מה המשימה שלכם? לאן אתם צועדים? לאן אתם מצעידים את מדינת ישראל? מה המשאבים שאתם מקצים? מי המפקד? מה קורה פה? תראו את ממשלת הכלומיאלים האלה שיושבים פה. כל שר הוא בדאבל, בכל משרד יש שני שרים, ואף אחד לא יודע מה קורה. יושב פה שר הנגב והגליל – חסר כסף בשביל להחזיר בחזרה משפחות שאתם פיניתם. מי מתעסק בזה? אף אחד. מדברים עכשיו על מטרות בעזה. מה המטרה בעזה? מה אתם רוצים להשיג שם? האם יש תוכנית כלשהי לעזה ביום שאחרי? שנה וחצי, שנתיים? שנתיים וחצי, שלוש? מה אתם רוצים לעשות שם? איך אתם מתכוונים להחזיר את החטופים? איך אתם מתכוונים לנהל את האירוע? מי מנהל את האירוע? באמצע המלחמה הכי חשובה שיש לנו החלפתם את ראש השב"כ, ולמה החלפתם אותו? כי הוא פתח בחקירה על לשכת נתניהו. דרך אגב, סקופ: היועצים שלו נעצרו בהתפתחות דרמטית בחקירה. כולם שם נשברים. עוד מעט נשמע את האמת, מה קרה בלשכה הזאת, וגם בזמן הזה אין מפקד, אין משאבים, אין מטרה, אין כיוון לממשלת ישראל. אתם מובילים אותנו להישאר באותו מצב שאנחנו נמצאים בו היום. אתם לא מובילים לכלכלה טובה יותר, ליחסי חוץ טובים יותר, למדיניות טובה יותר, לעתיד טוב יותר לצעירים שלנו, למילואימניקים שלנו, לכל אזרח במדינת ישראל. מהיום שנבחרתם, שום דבר טוב לא קרה במדינת ישראל.
646 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.